יום שלישי, 24 בספטמבר 2013

אז אולי נפריד בינהם

בין מי למי?
בין בנים לבנות
Ben Javens
איפה?
בשיעורי המתמטיקה והמדעים?
למה?
כי אומרים שזה טוב.
למי?
לבנות. אבל לבנים או שזה לא מפריע או שזה גם טוב יותר.
מה, כיתות כמו בבית ספר דתי?
לא, כיתות רגילות מעורבות בכל השיעורים, רק בשיעורי ממטיקה ומדעים הפרדה בין בנים ובנות.
אז למה לא מיישמים מייד?
יש כמה סיבות: מבחינה מעשית זה יותר מורכב, וחוץ מזה יש גם חסרונות ולא כולם מסכימים שזה הפתרון הנכון.

אז הנה כמה טענות בעד:
מחקרים הראו שבנות שלומדות בכיתות ללא בנים, מגיעות להישגים גבוהים יותר בלימודים. שכשבנות לומדות לבד, בנפרד מבנים, הן מרגישות הרבה יותר טוב, הן הרבה יותר בטוחות, והן מעזות לעשות ולדבר, לנסות, לנחש וללמוד. ייתכן שזה קשור לכך שבנים נוטים יותר להתפרץ ובנות אולי שקטות יותר. בנוסף, הרבה פעמים יש השפעה של החברה על בחירת המקצוע המוגבר. בת שהולכת למקצוע כמו מדעי המחשב עשויה למצוא עצמה שם לבד, ואיזו בת בתיכון תרצה להיות בכיתה כזו. גם אם יש לה את היכולת, ייתכן שהיא לא תקבל מספיק עידוד. ברגע שזו כיתה של בנות בלבד, הטובות ביותר שם יכולות להביא לידי ביטוי את היכולות שלהן במקצועות ריאליים.
בנוסף, בצורה כזו ניתן להתאים את צורת הלימוד לכל מין בכיתה נפרדת. כך למשל, מכיוון שבנים לומדים טוב יותר כשהם בתחרות ובתנועה, שיטות הלימוד תחרותיות יותר. בנות לומדות טוב יותר בשיתוף פעולה (עבודה בזוגות, בקבוצות) והלימודים הם בהתאם. התוצאות הראו שגם הבנים וגם הבנות שיפרו את הציונים שלהם בהשוואה ללימודים שנעשו ביחד.
ויש גם טענות נגד:
זה לא מכין את הבנות לחיים. עדיף ללמוד במערך של כיתה הטרוגנית, לשים לב ודגש לצורה הדידקטית שבה מעבירים שיעור כדי לתת לבּנות יותר את האפשרות להתבטא בדרכים שלהן. כמו כן, למידה בהפרדה מגדרית מחזקת סטריאוטיפים של הבדלים בין בנים לבנות, עדיף לחנך ולקיים דיון מושכל עם התלמידים והתלמידות להבנת משמעותו של הסטריאוטיפ והשלכותיו החברתיות, תוך שאיפה להפחתת עוצמתו.

בניסוי של הפרדת בנים ובנות בשיעורי מתמטיקה ופיזיקה, שנעשה בארץ בבית ספר מבואות עירון, לפני כמה שנים, נמצא שהציון הממוצע של הבנות עלה מ-90 ל-95. הממוצע של הבנים עלה מ-80 ל-86. ומספרן של הבנות הבוחרות בפיזיקה עלה פי ארבעה. חבל שלא המשיכו שם ביישום בגלל
ל שלטענתם נדרשת עבודה כפולה למורים ובגלל שנוצרו בעיות במערכת השעות. 

יום שני, 9 בספטמבר 2013

נסיכות ורודות עם נצנצים

כתבה בשם "הזמן הורוד" במוסף הארץ לפני כשבועיים הציפה נושא שמפריע לי כבר הרבה זמן: מה זה הקטע הורוד נסיכתי הזה? למה כל מה שמיועד לבנות הוא ורוד עם נצנצים??
בכתבה יש ניתוח של המגמות ומסתבר שזה לא היה קיים כך לפני שנת 2000 וזה רק הולך ומתגבר. היו ברביות אבל לא היה דגש על הנסיכות. המקור: יציאה לשוק של מוצרי הצריכה בדמויות נסיכות של דיסני.
יש הורים שלהם זה בכלל לא מפריע והם אפילו מעודדים את מגמת הנסיכות הורודות עם כל האביזרים המתאימים (נעלי עקב, איפור קל, תיקים תואמים וכו'). יש הורים שמזועזעים מזה ומנסים להתנגד או לכוון לכיוונים אחרים אך נתקלים בקושי של "שחייה נגד הזרם", לא רק כיוון שהכל קיים אצל החברות, אלא כאשר הילדות מקבלות מתנות כאלה זה מעמיד אותם במצב לא פשוט (וכבר כתבתי על מתנות לילדות ברשומה "תנו לבנות לבנות").
לתופעת הברביות הייתי מוכנה עוד לפני שנולדה הגדולה (לפני כ14 שנה) והצלחתי להגיע למצב שאין לנו אף ברבי בבית והילדות גם לא ביקשו אף פעם ברבי. ל"נסיכותיות" התיחסתי בהתחלה קצת באהדה, זה היה חמוד - ילדה בת 4 מחופשת לסינדרלה ורדרדה (ממש מתוקה), אבל זה גרם לי לא להיות מודעת מספיק לתופעה הזו סביבי ולהשפעות שלה.
הנה מספר ציטוטים מהכתבה שמדגישים את הבעייתיות:
"בגילום נסיכה יש שני מסרים שהם לכאורה שונים, אבל מתלכדים למסר משותף: הראשון הוא, אני פסיבית, אני קורבן כמו סינדרלה או שלגיה. השני הוא אני מלכה. לשניהם יש מסקנה אחת: אני לא צריכה לעשות כלום, צריכים לעשות בשבילי." (רבקה תובל-משיח, פסיכולוגית קלינית).
"הנסיכות מבטיחות תמימות, וזה מה שגורם להורים לבחור בהן, אבל הן מחנכות לתרבות הצריכה (אותה מעודדים בעלי חברות הצעצועים שמרוויחים ממנה בגדול). דרך תרבות הנסיכות, ילדות לומדות שהן חייבות להיות יפות ועדינות ובהמשך מביא לתפיסה מאוד מינית שהופכת את המראה החיצוני למרכז הזהות שלהן." (פני אורנשטיין, עיתונאית וסופרת אמריקאית, שכתבה ספר בשם: Cinderella Ate my Daughter).
ולמי שלא קרא/ה בעבר את הרשומה "מי תהיה סינדרלה" מומלץ לקרוא ולצפות בסרטון המקושר.
דוח של האגודה לפסיכולוגיה מדווח, כי ככל שבנות צורכות יותר מדיה מיינסטרימית הן מיחסות יותר חשיבות ליופי ולמיניות, וכן שנערות בגיל העשרה האוחזות במושגים מקובלים של נשיות (המדגישים יופי והתנהגות נעימה) נוטות להיות שאפתניות פחות ומדוכאות יותר מבנות גילן.
עוד לא חקרו עדיין בדיוק את השפעת "התרבות הורודה" על ילדות ונערות, אך ישנם כמה מחקרים מהעשורים האחרונים שתוצאותיהם מעוררות מחשבה: הראו שכאשר מראים לתלמידות קולג' פרסומות טלויזיה ובהן נשים שמתנהגות באופן "נשי" או (במחקר אחר) נתנו להן למדוד בגדים נשיים, הן הצליחו פחות במבחנים שנעשו להן מייד אחר כך. במחקר נוסף רק נתנו לבנות לסמן את מינן בטופס התשובות והן הצליחו פחות מבנות  שלא עשו זאת...
אז בפעם הבאה שה"נסיכה" הפרטית שלכם מתחפשת לנסיכה, תחשבו מה יכולה להיות ההשפעה של זה עליה בעתיד ותחשבו מה אתם עושים כדי לאזן את זה.

יום רביעי, 28 באוגוסט 2013

"המדע זקוק לנשים" - מלגות לוריאל אונסק"ו

דר אסנת זומר-פן
פרסים לנשים במדע מוענקים על ידי מיזם של אונסק"ו (ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם), בשיתוף תאגיד הקוסמטיקה הבינלאומי - לוריאל. המטרה היא לעודד נשים מדעניות בכל רחבי העולם. השנה השתתפו בו 1,729 נשים מדעניות מ־103 מדינות.
ישראל משתתפת בפרויקט רק מזה ארבע שנים, במהלכן זכו חמש מדעניות ישראליות בפרס, בהן פרופ' עדה יונת, שקיבלה את הפרס ב־2008, בטרם זכתה בפרס נובל (חוקרות נוספות שזכו אף הן בפרס האירופי: דר' ויקטוריה יאוולסקי על מחקרה לאבחון וריפוי מוקדם של סרטן השחלות; דר' הגר גלברד-שגיב על מחקרה בתחום התודעה; ד"ר נעמה גבע-זטורסקי, על מחקרה העוסק בתפקודם של החיידקים הטובים בגוף ומשמעותם לגוף האדם). 2013 היא השנה השלישית ברצף בה זוכה מועמדת ישראלית בפרס לכל יבשת אירופה (40 אלף דולר) והשנה זו ד"ר אסנת זומר-פן, ד"ר לביואינפורמטיקה מאוניברסיטת ת"א, על מחקרה בתחום הבסיס הגנטי לאוטיזם. זאת לאחר שלפני כחצי שנה קטפה את התואר המקביל בישראל (פרס כספי בסך 50,000 ש"ח לכל זוכה), במקביל לדר' אדית נאור, מדענית לביולוגיה וגנטיקה מאוניברסיטת תל-אביב, על מחקרה בתחום טפילים מסוג טוקסופלזמה - הטפיל היעיל ביותר בעולם, המסוגל להדביק כל יצור בעל דם חם, ללא קשר לסוגו או לשלב התפתחותו. ודר' נטלי זיתוני, מדענית לביולוגיה מבנית מאוניברסיטת באר-שבע, על מחקרה בתחום מערכות ההדבקה של חיידקים פתוגניים, ובמיוחד בתחום חיידקי השחפת.
לאתר המיזם ובו גם סרטון קצרצר , שאני ממליצה לראות.
המוטו של מתן הפרסים הוא שהמדע זקוק לנשים ולכן כדאי לעודד אותן לעסוק בו ולהיות חוקרות.

יום שבת, 17 באוגוסט 2013

תחושת מסוגלות ושאיפות לעתיד

מתוך פרסום בפייסבוק של דר' נעמה אזולאי סמנכ"לית חינוך בעמותת כל ישראל חברים שאחראית על תכנית "סודקות את תקרת הזכוכית": "דוח הערכה של התכנית התפרסם. הדוח של שתי חוקרות מאוניברסיטת בר אילן מראה, שידע מגדרי משפיע גם על תחושת מסוגלות מדעית גם על תחושת מסוגלות כללית ובעיקר על שאיפות לעתיד של נערות. הכי מעניין- הוא מראה שהמשתנה הכי משמעותי לתחושת המסוגלות המתמטית של הנערות היתה סדנת המגדר שהן עברו בכיתה ט'. "
שווה לראות את הסרטון ולהבין איזו השפעה יש לתוכנית.
ישר כח!

יום שני, 12 באוגוסט 2013

היא התחילה

She started it הוא מיזם שהחל לא מזמן, ממומן בעזרת מימון המונים (מומן ב 173%!) וייעודו להכין סרט דוקומנטרי על הצמיחה של נשים יזמיות בתחום הטכנולוגי (בארה"ב ובאיחוד האירופי). מטרת המיזם היא לתת השראה לנשים להקים את העסק שלהן בתחום הטכנולוגי. היוזמה להכנת הסרט באה משתי עיתונאיות, צרפתייה ואמריקאית שמעוניינות לעשות שינוי בתפיסה של נשים לגבי הנושא. הן גילו שנשים רבות חשות שאין להן את מה שצריך כדי ליזום חברה טכנולוגית, על אחת כמה וכמה, לבנות את חברת מילארד הדולר הבאה. הן מאמינות שחלק מהנשים שיצפו בסרט יגידו לעצמן:
 "אם היא יכולה, גם אני יכולה!".
מוזמנים לצפות בסרטון שהן הכינו לבקשת המימון שלהם, אני כבר מחכה לראות את התוצאה הסופית.

יום שני, 5 באוגוסט 2013

דמויות לחיקוי

כבר כתבתי בעבר שחסרות לבנות דמויות לחיקוי. הן לא תמיד נתקלות בסביבה הקרובה שלהן בנשים מהנדסות או מדעניות. במקומות מסויימים מדעניות או מהנדסות הן מיעוט כל כך קטן שזה דווקא מדגיש את החריגות שבהיותה אישה מהנדסת או מדענית. ישנן כאלה שבגלל שהן לא רואות דמויות כאלה בסביבתן זה בכלל לא עולה בדעתן שזה תחום שהן תוכלנה לפנות אליו ולכן חשוב לחשוף אותן לתחומי קריירה אחרים מאלו שהן רואות סביבן. יש כאלה שזה פחות משפיע עליהן. כשאני הייתי בתחילת התיכון לא שמעתי בסביבתי על אף מהנדסת. אותי זה דווקא לא הרתיע, להיפך, ולכן גם בחרתי ללמוד 5 יח"ל פיזיקה בכיתה עם עוד 2 בנות וכל השאר בנים... מזל שהיו לי מספיק חברים וחברות מחוץ לכיתה כי מבחינה חברתית לא היה משהו.... היום בכיתות פיזיקה מוגבר בתיכונים יש בממוצע כ35% בנות כלומר ישנה תנועה איטית כלפי מעלה.
במוזיאון המדע בירושלים רצו לעזור לקהל הרחב להכיר מדעניות ומהנדסות מקרוב יותר וראיינו אותן.
תוכלו לצפות בכל הראיונות בקישור זה, בחרתי להציג את אורנה קופרמן, פרופ' למדעי המחשב (האוניברסיטה העיברית) שמדברת גם על מוטיבציה, על דרכי התמודדות ועוד. 
אחותה התאומה גם היא פרופסור למדעי המחשב, פרופ' תמי תמיר (דיקנית בית ספר אפי ארזי במרכז הבינתחומי הרצליה) והנה דברים שאמרה תמיר בראיון:
"המצב בעולם אינו טוב יותר מבחינת שילוב נשים בעולם המחשבים." בכנס באנגליה שממנו חזרה תמיר, רק 5 מתוך 100 משתתפים היו נשים. "אין לזה סיבה אמיתית כנראה מעבר לכך שהמסלול תובעני, ומי שהולכת על זה צריכה להבין שיהיה לה במידה מסוימת לא נעים בעבודה או לא נעים בבית", אמרה תמיר. "לשמחתי, בעלי ואני חושבים שאותה אי-נעימות צריכה להיות גם לאבות. מה גם שכשחושבים על תפקידים מעניינים אחרים לנשים, הם תובעניים לא פחות. אני הרגשתי מאוד נוח בעבודה להגיד שאני צריכה ללכת, אבל קל לי להבין את אלו שלא נעים להן ללכת מוקדם. בכלל, אני מאוד שמחה שאני אישה. אני לא חושבת שיש הבדלים פיזיים בין המינים בכישורים הנדרשים להצלחה בתחום הזה. אין סיבה אמיתית לעיוות, כל בחורה יכולה לקבל את ההחלטה שלה, ועם השנים זה נהיה לגיטימי לשני המינים לקבל החלטות שנוטות לכיוון המשפחה". חשוב לציין גם שעם השנים עלה באופן משמעותי מגוון התפקידים והעיסוקים אותם ממלאים בוגרי מדעי המחשב. כיום, עבודה במדעי המחשב מצריכה הרבה יצירתיות, יוזמה, עבודת צוות ויש בה הרבה מקום לביטוי עצמי. הדימוי 'החנוני' שהיה לתחום והרתיע בנות רבות מלבחור בו, אינו מוצדק יותר. לצד כל זה, בית ספר אפי ארזי למדעי המחשב יוצא דופן מבחינת שילוב הנשים, ניתן לראות זאת לפי מספר חברות הסגל, המהוות שליש מסגל בית הספר. לא ידוע לי על בית ספר אחר למדעי המחשב בכל העולם ששליש מחברי הסגל בו הן נשים", סיפרה תמיר.
כדאי גם לצפות בסרטון הרצאת 12 הדקות שלה ב"תורת המשחקים האלגוריתמית"  לקהל הרחב - מעניין!


יום רביעי, 17 ביולי 2013

רופאות לצמרת

בשבוע שעבר התקיים כנס שכותרתו: "המהפכה הנשית ברפואה - שינוי מגדרי ברפואה המודרנית - אתגר והזדמנויות"


הנה מספר ציטוטים חשובים מהכנס (תודה לעדי שהודיעה לי על קיומו):
  • "נשים צריכות להילחם פי עשרה מאשר גברים כאשר הן רוצות להגיע לתפקידים - בכירים, כל אחד בתחומו. כך, גם בשנות 2000 הייתה הדרה של רופאות. לצערנו, יש מקצועות שבהם מנהל מחלקה יכול עדיין לכתוב שלא יקדם אישה בשל מינה.".(פרופ' חווה טבנקין) 
  • "נשים רופאות חייבות לפרוץ את תקרת הזכוכית – באופן שיבטיח את קידומן האישי ואת עתיד מערכת הבריאות במדינת ישראל גם יחד. נשים מביאות עימן אל עולם הרפואה איכויות ייחודיות. מיצוי הפוטנציאל הייחודי להן, בעידן שבו יותר מחמישים אחוזים מהסטודנטים לרפואה הן נשים – מחייב טיפול ברמת המערכת". (דר ליאוניד אידלמן יו"ר ההסתדרות הרפואית) 
  • "תחום הרפואה נולד כמקצוע גברי, ואף שזה למעלה מעשור מהוות נשים למעלה ממחצית הסטודנטים – עדיין כל כללי ההנהגות הם גבריים. כל עוד הכללים נשארים כאלה, וביקור ערב במחלקה הוא בשעה חמש – נשים שצריכות לרוץ למעון על מנת להוציא את הילד מודרות מהישיבות האלה. בבי"ח סורוקה עשינו מעשה ושינינו את שעת הישיבה". (פרופ' רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן גוריון) 
  • "בהיעדר נשים בעמדות בכירות אין לנשים מודל לחיקוי. אין מספיק נשים בעמדות קריטיות לקידום – ועדות קליטה, ועדות מינויים וקביעות, ועדות מענקי מחקר ועדות פרסים וכן הלאה. יש עיוות עצום בקבלת פרסים ומענקי מחקר על ידי נשים".(פרופ' כרמי) 
  • ד"ר מיכל שני רופאת משפחה, מנהלת מרפאה בבית שמש קוראת לנשים להתמודד בבחירות לוועדי הרופאים, ומציעה במקביל להעביר משימות רבות יותר, ובכלל זה חלקים משמעותיים בתהליכי ההתמחות – לביצוע בקהילה ולא בבית חולים, באופן שיקל על נשים לעבוד במסגרות האלה.
  • "כל עוד אי אפשר ללדת אחרי גיל 40 – קידום נשים ברפואה מחייב אימוץ את המודל האמריקאי של מעון לילדים הפועל בצמוד לבתי חולים, ובהתאם לשעות העבודה של אמהות רופאות" (פרופ' צופיה איש שלום, יו"ר איגוד הרופאות).
האם ידעתם שרק קצת יותר מ-20 אחוז מרופאי הנשים בישראל הן נשים וביחס להתמחויות אחרות ברפואה ההבדל הזה עצום. לפני עשרים שנה חסמו כמעט לחלוטין את דרכן של נשים שרצו לפנות לגניקולוגיה, כיום המצב כמובן יותר טוב אבל כנראה שייקח זמן עד שתהיינה לפחות מחצית.