יום שני, 10 במרץ 2014

"בישראל של ימינו יש שיוויון מלא בין גברים לנשים ולכן אין עוד צורך ביום האישה" (מתוך כתבה מתאריך 7.3.2065)

אני לא יכולה לא להסחף אחרי "פסטיבל" יום האישה. מצד אחד ברור כי אילו היה שיוויון בין נשים וגברים גם בתאוריה וגם באופן מעשי לא היה ממש צורך ביום מיוחד לאישה וכל עוד יש יום כזה, זה אומר שיש עוד דרך לעשות, כדי שהשיוויון יתגשם. מצד שני, להעלות את המודעות לנושא שבוע אחד בשנה ואז לשכוח מזה, זה לא מספיק אבל זו בוודאי התחלה טובה - טיפה ועוד טיפה ונגיע לשם. זו הסיבה שבגללה אני כותבת את הבלוג הזה (חגגתי שנה לבלוג בחודש שעבר :)), להעלות את המודעות, אצל הורים, אצל מורים ובכלל אצל כולם. אנשים אומרים לי, שיש דברים שכתבתי שבאמת גורמים להם לפקוח עיניים והם מסתכלים במבט קצת אחר וביקורתי יותר על העולם. האמת, זה לא נעים להיות זו שלא צוחקת מבדיחה נוספת על נשים או פרסומת שמציגה נשים באופן מגוחך וסטריאוטיפי, מה לעשות? כאשר העיניים נפקחות, פתאום רואים דברים ב"משקפיים" אחרות וקשה לראות מה מצחיק בזילזול בנשים.
אז עשינו כברת דרך, אבל יש עוד דרך לפנינו.
יש הרבה מוסדות ציבוריים שיזמו ארועים לקראת יום האישה (ויש כאלה שגם לא...), חלק מהארועים הם סתם ימי כיף, חלק עוסקים בחיצוניות נשית (טיפוח הנשיות...), חלק נותנים העצמה מגדרית (עידוד לשאוף למעלה) וחלק קוראים תיגר על הסדר החברתי הקיים עם הרצאות ושיחות ביקורתיות על מקום הנשים בחברה.
אי אפשר בלי קצת נתונים (כתבת ynet):
שכר - בלימודים אקדמאים נשים מתקדמות אף יותר מגברים, אבל מסתבר שזה לא ממש עוזר להן להשתכר יותר. הן עדיין מרוויחות בשליש פחות מאשר גברים. רציתי לציין שיש שיפור, כי ב-1990 הפער היה 42%, אבל אנחנו 25 שנה אחרי 1990, לא נראה לכם שהפער היה אמור להמחק כבר?? בקצב הזה רק בעוד חמישים שנה השכר יהיה שווה.... הפער אינו רק בדרגים זוטרים ולא רק בגלל שדי הרבה נשים עוסקות 
במקצועות שבהם השכר נמוך יותר באופן כללי, חלק מועסקות דרך חברות כח אדם ולעיתים עובדות במשרות חלקיות, אלא גם בגלל חלוקה לא שיוויונית של נטל גידול הילדים וגם בגלל שהן לא מתמקחות על השכר שלהן כמו שגברים עושים. כדי לטפל באי השיוויון הזה הוקמה תוכנית שנקראת "שוות ערך - לקידום שכר שווה".
יצוג שווה - מה מספר לנו דו"ח מבקר המדינה? הדו"ח מתאר שקיים תת-ייצוג של נשים בדרגים הניהוליים הבכירים, כלומר, למרות ש64% מהעובדים בשרות הציבורי הם נשים, רק 30-40% מהמנהלים הם נשים. הנשים נתקעות בשלב הניהול הזוטר ומתקשות להתקדם ממנו (כן, גם כאן, תקרת זכוכית). אפילו בתחום הרפואה: אין כמעט מנהלות בתי חולים (למרות שיש יצוג שווה של רופאות ורופאים). 
מאתר CIMA
גם בחברות הגדולות (תעשיה אוירית, חברת חשמל ועוד רבות)  ובתאגידים גדולים (מועצת מקרקעי ישראל, מועצת רשות ניירות ערך, ומועצת רואי החשבון) יש מעט מאוד נשים בהנהלות. ולא נשכח לספר על האקדמיה, שבה בכל הדרגות האקדמיות הבכירות מספרם של הגברים הוא עד פי שלושה ויותר לעומת זה של הנשים ובאקדמיה הלאומית למדעים ייצוג הנשים הוא "מזערי": 8 נשים מתוך 105 חברים, כאשר ב2012 צורפו לאקדמיה תשעה חברים חדשים, כולם גברים (באמת? אין אפילו מדענית אחת נוספת הראויה להתקבל לאקדמיה למדעים? מה, אנחנו צרפת בשנת 1911??).
חשבתי לסיים עם מילותיה של ח"כ ד"ר עליזה לביא (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי): "הנתונים מפוצצים בפנינו בעצמה את אשליית התקדמות השוויון בחברה הישראלית. פעם נוספת מוטחים בפנינו פערי התפקידים במלוא עליבותם."
אבל החלטתי לתת ציטוט חיובי מתחום אחר: שמואל אבואב, מנכ"ל עמותת אור ירוק: "נשים מאופיינות בנהיגה זהירה יותר מאשר גברים בכל קבוצות הגיל. הדבר מתבטא במעורבותן הנמוכה יותר באופן משמעותי בתאונות דרכים קשות וקטלניות. הסברה וחינוך יעודדו נשים לקחת יותר את מפתחות הרכב ולתת לגברים לשבת לידן". ולכן לנהוג כמו אישה זו מחמאה!

אין תגובות:

פרסום תגובה