‏הצגת רשומות עם תוויות דמויות לחיקוי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות דמויות לחיקוי. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 28 בנובמבר 2017

מדעי החיים האמיתיים



כתבה ממוסף הארץ באפריל 2016 נשארה אצלי בניירת והחלטתי סוף סוף לכתוב עליה. כמו תמיד, ממליצה לקרוא את הכתבה המקורית , אבל אתן כאן תקציר.

סטודנטיות צעירות ללא ילדים חושבות שאין הבדל בין נשים לגברים, טוענות לשותפות מלאה עם בני הזוג שלהם וגאות בכך שיש בינהם שיוויון מלא..

אז למה פרופ' נירית דודוביץ' מהמחלקה לפיזיקה של מערכות מורכבות, פרופ' מאיה שולדינר מהמחלקה לגנטיקה מולקולרית ופרופ' מיכל שרון מהמחלקה למדעים ביומולקולריים — כולן ממכון ויצמן למדע נשואות עם ילדים, החליטו לעסוק בנושא?..
תוצאת תמונה עבור מכון ויצמן

הן אומרות שבתחילת דרכן האימהית הן גילו שאין שיוויון. לכולן יש בעלים מעורבים מאוד, זה ברור כי ללא בעל תומך ואוהב הן לא יכלו להיות היכן שהן היום. אבל אין שיוויון. הגברים והנשים נושאים בסוג אחר של נטל, גם אם יש חלוקה של 50% בנטל. במקרים רבים האמהות מעורבות יותר בהיבטים רגשיים של הילדים ובניהול הזמן שלהם (חוגים, ארועים, מטלות, מתנות יום הולדת לחברים.. וכו.) וזה דורש לא רק זמן אלא משאבים קוגניטיביים.

במדע יש אתוס שמדען טוב הוא מדען שמחוייב למדע במאה אחוז. עם האִמָּהוּת הן הבינו שאפשר גם אחרת, אפשר לאהוב מדע עד בלי די ולהיות מדעניות מעולות, אבל הדבר החשוב הוא המשפחה ועליה הן לא מוותרות.

לכן הן פתחו קורס שנקרא "שילוב בין מחקר ואמהוּת" עבור סטודנטיות המתכננות משפחה או נמצאות בהריון. כדי לעזור להן בשלבים הראשונים של האִמָּהוּת כדי שהקושי בשילוב בין עבודה למשפחה לא יגרום להן לעזוב את התחום.

בקורס הן מספרות על חוויות אישיות, אומרות שעלולים להיות קשיים אדירים והן עצמן עברו את זה, אבל שזה נהיה קל יותר עם זמן, שהסטודנטיות לא תחשובנה שאם קשה להן הן צריכות לעזוב. מסבירות להן איך צפוי המסלול שלהן להיראות.

ובזכותן הסטודנטיות מרגישות מסוגלות גבוהה יותר להתמודד עם הקשיים ולא לוותר.


יום שלישי, 13 ביוני 2017

ארוע סיום - "סודקות את תקרת הזכוכית"

לפני מספר שבועות השתתפתי בארוע סיום של "סודקות את תקרת הזכוכית", כתבתי על הארגון הזה בעבר (כאן וגם כאן), עושים שם דברים נפלאים בהעצמה של נערות ועידוד שלהן לתחומי מדעים וטכנולוגיה. הפעם השתתפתי גם כמתנדבת עם הקבוצה, שאיתה עבדנו בחודשים האחרונים.
בחברה בה אני עובדת החליטו לעודד את העובדים להתנדב בפרויקטים שונים. באחד הפרויקטים הוצע למעוניינות ללוות קבוצה של נערות של "סודקות" במשך מספר מפגשים, בתוך החברה בזמן העבודה ובתמיכה לוגיסטית של החברה, קפצתי על ההזדמנות בשתי ידיים. הצטרפו אליי שלוש בחורות נוספות ושמחנו לפגוש קבוצה של נערות בכיתה י' חכמות וסקרניות מבית ספר מקווה ישראל, עם מלווה מטעם "סודקות".

הצגנו להן מי אנחנו, ומה עושים אצלנו (פעילויות ללימוד חשבון). אחת הבחורות אצלנו השתתפה ב"סודקות" כחניכה לא מזמן והיוותה דוגמא לכך שאפשר להגיע רחוק כבר בגיל צעיר (היא הפכה להיות עובדת בקרת איכות מן המניין בתקופה שלפני הגיוס שלה). גם הבחורות האחרות סיפרו על סיפור חייהן והיוו מודל לחיקוי.
בהמשך המפגש דיברנו על מה ניתן ליצור ביחד ובסופו של התהליך יצרנו פעילות שהבנות יזמו את הרעיון שלה, כתבו אותו במסמכים המתאימים כדי להעביר אותו לפיתוח, יצרו את האיורים ואת קבצי השמע ולאחר פיתוח, גם עשו את הבדיקות. את הפיתוח היה יותר קשה לעשות איתן עקב הזמן הקצר שהיה לנו ביחד, אז המפתחת שלנו עבדה קשה כדי להשלים את הפיתוח.
הנה הקישור לפעילות, שהינה חידת אילוצים. שמחנו שיכולנו לעשות תהליך שלם ולקבל תוצר מוגמר, אילו היה יותר זמן היינו משדרגים את הפעילות.
בארוע של סודקות הוצגה הפעילות בדוכן לצד הדוכנים של אינטל, טבע, סיסקו, אלביט וכו'. אני מודה לחברה שלי שאיפשרה את ההתנדבות הזו, זה לא מובן מאליו עבור חברת סטארט-אפ לא גדולה. ותודה לארגון "סודקות את תקרת הזכוכית" על האפשרות לפגוש את התלמידות.
ציטוט מפי הבנות: "אנחנו נהנינו מאוד במהלך פיתוח המשחק,
 ובאמת הרגשנו שאנחנו לומדות, מתפתחות, וגם לוקחות השראה מכל הנשים החזקות בחברה. הן הראו לנו שניתן לשלב בין משפחה ועבודה טובה שאנחנו אוהבות ומעריכות. הן העצימו את הרצון שלנו להשיג כל דבר שאנחנו  רוצות וגרמו לנו להבין שאנחנו יכולות. ראינו שעבודה יכולה להיות מעניינת, מאתגרת, כיפית וגם תורמת לאוכלוסיית היעד."
ואנחנו יצאנו עם סיפוק :)

יום שבת, 5 בנובמבר 2016

ברבי מועמדת לנשיאות ארצות הברית


בגליון גלריה של הארץ לראש השנה קראתי כתבה על ברבי בדמות מועמדת לנשיאות בארצות הברית.

כתבתי כבר בעבר על ברבי ועל בובות אחרות שנוצרו כדי לתת לילדות אפשרויות נוספות לשחק בבובה במידות הגיוניות של נשים וילדות.
לפני כחצי שנה במוזיאון Les Arts Décoratifs בפריז נפתחה תערוכה על ברבי ובה כ700 בובות שפורסות בפני המבקרים את ההתפתחות של ברבי מאז 1959 ועד היום.
בדרך כלל יש לאנשים דעה על ברבי לחיוב או לשלילה, רבים מבקרים אותה ואני בינהם (למרות שיש לי שתי בנות, לא היו ברביות אצלנו, אני לא זוכרת שהן ביקשו...).
בכל זאת מעניין לדעת כמה פרטים שנותנים נקודת מבט נוספת.
הרעיון של ברבי עלה אצל אישתו של יצרן צעצועים כאשר ביתה היתה קטנה וכל הבובות שהיו בחנויות היו בובות תינוקות, שבעצם הציבו את הילדות בתפקיד של מטפלת בתינוקות. היא רצתה בובה שתייצג אישה בוגרת. בתחילה היתה ברבי דוגמנית, אך מהר מאוד יצאו בובות ברבי נוספות שייצגו מגוון מקצועות: מזכירה, שוטרת, מורה וגם וטרינרית, רופאה מנתחת, אשת מחשבים, נהגת מרוצים, ספורטאית אולימפית, חוקרת מאובנים, אסטרונאוטית (אפילו לפני הנחיתה על הירח) וגם בארבע תקופות שונות, מועמדת לנשיאות ארצות הברית.

תוצאת תמונה עבור ‪barbie president 2016‬‏



בעצם באופן מפתיע יש בה משהו פמיניסטי.
כבר משנות ה60 בארה"ב (שנים שבהן הנשים נתפסו כמשניות לבעלים שלהן - ראו את הסדרה Mad Men), ברבי לעומתן היא אישה עובדת, חזקה, ללא בעל וילדים, יש לה רכב משלה ובית משלה. והמצדדים בה אומרים שדווקא זה שהמקטרגים רק מתייחסים לגוף שלה, הם אלו שמייצגים את התפיסה המעוותת של הנשיות, כי אנחנו שופטים בובה שהיא רופאה מנתחת, אסטרונאוטית, וכו' רק על פי גופה.
מה שקרה כנראה הוא שבשנות ה60-70 ברבי היתה אישה עובדת וחזקה אבל בעשורים ה80-90 היא הפכה לנסיכה ורודה, הדגש עבר אל המראה והגוף שלה, היום מנסים לחזור לשורשים שלה, היא שוב אישה חזקה עם קריירות כגון: מעצבת משחקים, יזמית, במאית סרטים ועוד.
בשנה האחרונה יצאו דגמים חדשים של ברבי עם שלושה מבני גוף שונים, הרבה מאוד צבעי עור, עיניים, שער, סוגי תסרוקות ומבני פנים. כל זה במטרה לרכך את ההתעסקות בדימוי גוף נשי הקשור לברבי. 
אז מה רע בה עכשיו?? 
הנה כמה תשובות: למשל, מה עושים עם ברבי? עדיין מלבישים ומפשיטים. גם אם היא מדענית, זה מה שעושים איתה. אם היתה איזו ערכת ניסוי בכימיה שכלולה עם חוברת הסברים, זה היה לכיוון הנכון, אבל כך?
חוץ מזה, ברבי לא באמת יכולה להיות רופאה מנתחת ונהגת מרוצים עם עקבים בגובה עשרה סנטימטרים וגם ברבי לא ניתנת לכיפוף בידיים וברגליים כדי לעבוד בעבודות האלו.
ילדה שמעריצה את ברבי תסתכל במראה ותמיד תחשוב שהיא שמנה.
טענה נוספת היא שכדי "לארגן לעצמך גוף של ברבי" את צריכה להשקיע משאבים רבים, שהם באים על חשבון השגים מקצועיים.
בעולם של היום עדיין יש סיכוי טוב שלא יתייחסו לאישה שנראית כמו ברבי ברצינות או ידחפו אותה לקריירה מסוג מסוים, יתייחסו לאיך שהיא נראית יותר מאשר למה שהיא אומרת ועושה.
אז מה אתם אומרים, עכשיו אתם בעד או נגד?....

יום שישי, 15 באפריל 2016

מה אומרים הילדים? (למה נשים לא בוחרות מדעים וטכנולוגיה)

שוב הרציתי לפני ילדים בכיתות ה' בבית הספר של הבת שלי. הפעם, גם בכיתה שלה.
קראתי להרצאה "נשים במדע", והתזמון היה סביב יום האישה (לבקשת המחנכות), אבל הרעיון היה לתת רקע כללי, על מה זה בכלל "מדעים וטכנולוגיה" ומה עושים מהנדסים (הרי כשילדים שומעים "הנדסה" הם חושבים שזה השיעור הזה בחשבון שבו לומדים על זוויות ומצולעים...); להבין איך בעבר התייחסו לנערות או נשים שרצו ללמוד בכלל ומדעים בפרט, ומה היו מאפשרים להן; קצת על נשים בולטות במדע (יש כל כך הרבה שממש קשה לבחור) וגם לדון בסיבות לעובדה שגם כיום כש"הכל אפשרי" לכאורה עבור נשים, יש עדיין מיעוט שבוחרות בתחומי המדע והטכנולוגיה. וכן, גם לתת מודל לחיקוי של מהנדסת...

רציתי לשתף אתכם בתשובות שילדים ענו לשאלה "מדוע גם כיום כאשר אין מגבלה חיצונית לכאורה, יש מיעוט נשים בתחומים האלו?" (בחלק מהמקרים ניסחתי מחדש את מה שנאמר):

  • הנשים צריכות לדעת מה שקורה בבית, צריכות לפנות זמן לבית, ולכן בוחרות לא לעסוק בתחומים האלה.
  • במשך הרבה שנים אמרו להן שהן לא יכולות, אז למרות שהיום מאפשרים להן, הן עוד לא מאמינות שהן יכולות.
  • הן פוחדות שהן לא יצליחו כי הן חושבות שהן לא מספיק טובות ביחס לבנים, בגלל שפעם לא התקדמו, אז הן חושבות שגם היום הן לא יצליחו.
  • אני חושבת שזה בגלל שההורים שלהן, זה לא הילדים, זה משפיע עליהן
  • הן חוששות יותר לא להצליח מאשר בנים
  • הן עושות מה שחברות שלהן עושות
  • תפיסה שנשארה מהעבר ועדיין משפיעה היום
  • הסבים והסבתות שלהן חיו בתקופה שהבנות לא למדו ואולי הם משפיעים או לוחצים עליהן לא ללמוד.

מקווה שבדיון שהעלינו ובסיבות שגם אני הצפתי בפני הילדים הצלחתי לגרום להם לחשוב על הנושא ולהסתכל על הדברים קצת אחרת.

יום שבת, 4 ביולי 2015

Women Think Next 2015

זו השנה השנייה שאני מצטרפת לכנס Women Think Next של מייקרוסופט והשנה השישית שבה הוא מתקיים. הפעם הוא התקיים בתל אביב וההרשמה אליו נסגרה ממש כמה ימים לאחר שנפתחה. אחרי ארוחת בוקר טעימה התכנסנו כמה מאות נשים והקשבנו להרצאות. את הפתיחה ואת קטעי הקישור ביצעה עינב גלילי, שבהתחלה התקשתה להתאים את סוג הבדיחות לקהל הזה (נשות הייטק), אבל בהמשך הצליחה יותר וגם דיברה על מיעוט הנשים בתחום ההומור, על כך ש"הומור הוא הסיכה בבלון החשיבות העצמית שלנו", על העובדה שנשים רבות לוקחות על עצמן את תפקיד "המבוגר האחראי" שלא עושה צחוק מדברים, וחבל, כי הומור הוא כל כך חשוב בחיים.

המרצה הראשונה היתה Pip Morlow שהיום מנהלת בכירה במייקרוסופט אוסטרליה. בהרצאתה היא ניפצה כמה מיתוסים. למשל, כאשר מגדירים מטרות של אחוז נשים מסוים בתחומים מסוימים, אין זה אומר הורדה של הרף. היא נתנה דוגמא מעניינת של הודו, שבה החליטו ששליש מראשי הערים חייבים להיות נשים, ולמרות שזה היה מוזר לאנשים בהתחלה, זה יצר שינוי בפועל, פתח הזדמנויות ויצר שינוי בתפיסה. מיתוס נוסף הוא: שהסיבה למיעוט נשים בכירות היא, שנשים בוחרות לא להתקדם לתפקידים בכירים. היא לא אומרת שזה לא לגמרי נכון, אבל אומרת שהנשים תבחרנה להתקדם לתפקידים בכירים אם יעזרו להן יותר לשלב בין קריירה למשפחה וייתנו להן גמישות מירבית. או במילותיה: " Work is a thing you do, not a place you go to". אצלם במיקרוסופט אוסטרליה, אין לאף אחד שולחן ומשרד קבועים משלו. גם לא לה. הם עובדים מכל מקום וכשהם במשרד הם עובדים מכל שולחן פנוי שקיים. הפילוסופיה הזו מלווה אותם לאורך כל הדרך, הם למשל נתנו לשני עובדים לצאת להתנדבות של חודשיים במדינה אחרת, תוך כדי שהם ממשיכים לעבוד אבל מרחוק. היא סיימה בכך שכדאי לא להתמקד בתקרת הזכוכית אלא בריצפה הדביקה, שגורמת לנו להשאר במקום ולא לצמוח והזכירה לנו לעזור לנשים אחרות לצמוח ולקבל הזדמנויות.
אחריה הרצתה Leena-Kaisa Mikkola שגרירת פינלנד בישראל. הידעתם שפינלנד נמצאת במקום השני בשיויון נשים בעולם בעוד שישראל נמצאת במקום ה65 (!)?.... היא סיפרה שלא היתה מהפכה בפינלנד אלא תהליך ארוך שעדיין מתמשך וכולל תחומי בריאות, חינוך, כלכלה ופוליטיקה.
סול צבי (שלה הקדשתי פעם רשומה נפרדת) דיברה על אינטואיציה ככלי ניהולי בקבלת החלטות, על יצירתיות, תעוזה והחשיבות בלהיות מסוגלת גם לבצע לפרטי פרטים ולא רק להעלות רעיונות טובים.
הבאה אחריה היתה רותי קידר, שמובילה את חטיבת האוונגליזם של מיקרוסופט, שהעידה על עצמה שבעבר לא החשיבה את עצמה כיצירתית, אבל בתפקידה היום היא אכן מרגישה כך והמליצה לשחרר ספקות, פחדים וחשש מטעויות כדי לתת ליצירתיות לפרוח.
גם דר איזל אוקשי מחטיבת להב בתעשייה האורית דיברה על יצירתיות ועל הנחות היסוד כבסיס לה: "דעו שתמיד ניתן לפרוץ גבולות; מיצאו את הדרך שלא מצפים לה; היו מוכנות לדרוך במקום שאחרים לא היו בו; כדאי למצוא מה מבדיל אתכן מהסביבה ואיתו לצמוח ולהתקדם".
הארוע הסתיים בקפה ועוגה וקיבלנו שי משחק חשיבה מעץ.

יום שבת, 18 באפריל 2015

Gangly Sisters

מאיפה זה התחיל בעצם? מהמקום בו רבים מגיעים למסקנה שיש בעיה - העובדה שבהיי טק ובניהול היי טק בפרט יש מיעוט נשים. האם ידעתם שבשנות ה80 היה אחוז דומה של גברים ונשים בלימודי מדעי המחשב?? אני לא ידעתי והופתעתי כמובן. אז מה השתנה?
ההסבר שנתנה לי רבקה רחמני, ממקימות Gangly Sisters הוא התרחבות השימוש בשיווק ופרסום באמצעי המדיה. למדיה יש השפעה גדולה על הדימוי העצמי. היא גורמת לנערות ולנשים לנסות להתאים את עצמן למודל מסוים של אישה (שאין בו נשים שלומדות מדעי המחשב...). רבקה טוענת, שמאוחר מידי לתקן השפעות מדיה ותת מודע בגילאי תיכון, כיוון שדווקא אז מתערבבים עניינים חברתיים ועניין במין השני. הגיל בו ניתן להשפיע על הדימוי העצמי של הבנות בדרך הטובה ביותר ולאורך זמן הוא ילדות בגילאי 8-12. אז יש להן זמן ופתיחות לחשוב על מה שהן רוצות לעשות כשתהיינה גדולות. 
Gangly Sisters הוא סטארט אפ שמעוניין לטפל בבעיית הדימוי העצמי של ילדות, כדי לפתוח בפניהן אפשרויות לבחור בתחומים מדעיים-טכנולוגיים בעתיד. הם בחרו לבנות דמויות של בנות לא סטראוטיפיות, חכמות (אבל לא חריגות), איכפתיות לעולם בו הן חיות, ולתת להן לככב בסרטון (שמתוכננים לו המשכים) וגם באמצעי מדיה אחרים. המטרה היא להראות שבעולם בו אנו חיים היום, כדאי לדעת לפתור בעיות מכל מיני סוגים בעזרת פתרונות טכנולוגיים.
אז הנה הן: Purple and Nine בסרטון הראשון שהם הכינו: 

ובקרוב ממש תצא סידרה של 3 ספרי קומיקס בפורמט דיגיטלי - בשלב הראשון באנגלית כמובן. הרשמו לרשימת התפוצה שלהם לקבלת עדכונים ושתפו. 

יום שבת, 22 בנובמבר 2014

לא תמיד כדאי

תמיד חשבתי שכדאי לעודד בנות ללמוד מדעים וטכנולוגיה וחשבתי שכל מיזם כזה שיוצא לפועל הוא תמיד יותר טוב מאי עשייה. אמנם לא תמיד מודדים את ההשפעה של המיזמים הללו ויש בוודאי קושי במדידת ההשפעה לטווך ארוך, אך חשבתי שאם לא מועיל, בוודאי לא מזיק.
טעיתי. לאחרונה קראתי תוצאות מחקר שאותו ביצעה ד"ר יעל במברגר ופורסם ב"קריאת ביניים" 2013, גיליון 20, (עלון למורי מדעים וטכנולוגיה בחט"ב). המחקר מתאר הערכה שנעשתה על מיזם באחת מחברות ההיי טק, שמטרתו היתה לעודד בנות למדע וטכנולוגיה. 

להפתעתי, בהשוואה לקבוצת הביקורת (בה היו בנות שלא השתתפו במיזם), נראה כי בעקבות הסיורים חלק מתלמידות קבוצת המחקר (כנראה אלו שלא היו בטוחות ביכולתן) "נבהלו": יותר תלמידות תפסו את המהנדסת והמדענית בצורה חיובית פחות, פחות תלמידות חשבו שהן מסוגלות לעסוק במקצוע מדעי-טכנולוגי ופחות תלמידות בחרו במגמה מדעית-טכנולוגית. כל זאת, בהשוואה לקבוצת הביקורת שבה לא נמצאו תופעות אלו. רצוי לציין כי הנערות שהשתתפו במיזם עשו זאת מבחירה מלאה והמאפיינים שלהן דומים לאלו של קבוצת הביקורת.
השאלה הגדולה היא, מה קרה שם?
כנראה שהרושם שהבנות קיבלו היה "חיובי מידי"...

הנושאים עליהם דיברו בזמן הביקורים במפעל לא היו מובנים (המהנדסות דיברו במושגים שהבנות לא הכירו). השימוש במונחים מקצועיים יצר אצל התלמידות את הרושם שמהנדסת היא אישה חכמה, אך גרם לירידה בתחושת המסוגלות שלהן עצמן לעסוק במקצוע כזה בעתיד.
פתרון אפשרי: מורה מתווכת מטעם בית הספר, שמכירה את עולם הידע של התלמידות. היא יכולה לבקש מהמהנדסת המדריכה את הסיור להסביר ולהרחיב בנקודות בלתי מובנות וכך לגרום לתלמידות תחושה שהן מבינות. זאת ועוד, בדרך זו התלמידות היו רואות שלא רק הן אינן מבינות, אלא גם תלמידות אחרות או מבוגרים אחרים כדוגמת המורה, ותודות לכך תחושת המסוגלות שלהן לא הייתה נפגעת.
סיבה נוספת יכולה להיות הפער הגדול מידי בין הנערות בחטיבה והמהנדסות. ייתכן שתלמידות יב היו מקבלות ערך רב יותר ממפגשים כאלה. ייתכן שחטיבת הביניים אינו הזמן המתאים לכך (מחקר אחר הראה כי נערות בגיל חטיבת ביניים שנחשפו לכתבות על מדעניות, שכללו תמונות שלהן במקום העבודה העדיפו לא לבחור במקצועות דומים...).
כמו כן, ממחקרים עולה שההשפעה של דמות לחיקוי טובה יותר כאשר היחסים הם ארוכי טווח וכוללים קשרים פורמליים ובלתי פורמליים. שיחות על קשיים, כשלונות, ואתגרים יכולים להציג לנערות את הנשים שמאחורי ההצלחה.
המחקר הזה קצת ערער לי את הבטחון בצדקת הדרך... אבל אז התעשתתי וחשבתי על כך שזה טוב שיש מיזמים ש
עליהם עושים מחקרי הערכה מסודרים, כיוון שעכשיו נוכל להסיק מסקנות ולשפר את המיזמים הבאים.
ובשבוע הבא כשאני הולכת להדריך קבוצת נערות נוספת, אני אשים לב הרבה יותר למילים ולמושגים בהם אני משתמשת...

יום חמישי, 21 בנובמבר 2013

Mind the gap


תוכנית נוספת לעידוד נערות ללמוד מדעים וטכנולוגיה נעשית ביוזמת דניאלה רייכמן ומיכל סגלוב, מהנדסות שעובדות בחברת גוגל. התוכנית התחילה ב2008 ומאז ביקרו בגוגל כ5000 (!) נערות. הביקור הוא ביקור קצר של כשעתיים שכולל סיור במשרדי גוגל והרצאה של אחת או יותר מהמהנדסות שעובדות שם. הנערות המבקרות (בדרך כלל ביוזמת בית הספר שלהן), מגיעות ממקומות שונים בארץ וממגזרים שונים. ישנו גם כנס שנתי שהן מארגנות באחת האוניברסיטאות ובו הרצאות משולבות של גוגל ומרצות מהאוניברסיטה וכן פאנל של מספר נשים: מהנדסות מגוגל, מרצות מהאקדמיה וסטודנטיות. הביקורים מאפשרים לבנות להחשף לסביבת היי-טק, להבין איך נראים משרדים של חברה כזו, להכיר באופן בלתי פורמלי מהנדסות שעובדות שם וללמוד קצת על מדעי המחשב ועל טכנולוגיה.
בקישור זה תוכלו לצפות בסרטון מאחת ההרצאות. בנוסף הן פתחו עמוד בפייסבוק שנקרא: "מדע זה לבנות".
התוצאות מרשימות מאוד. הבנות יוצאות מהביקור עם הרבה מוטיבציה ללמוד מדעי המחשב ולעבוד בגוגל. מהמידע שהמארגנות הצליחו לקבל מהמורים של בתי הספר, כנראה ש40% מהבנות שבאו לביקורים בחרו ללמוד מדעי המחשב כמקצוע מוגבר בתיכון. איננו יודעים כמה מהן באמת תבחרנה באוניברסיטה ללמוד את התחום הזה, אבל זו כבר התחלה טובה שהן תלמדנה אותו בתיכון (ואולי גם תמשכנה בצבא לאחת היחידות הידועות בנושא, זו מקפצה רצינית בחיים למי שמתכוון להמשיך ללמוד מדעי המחשב או הנדסת תוכנה).

יום שני, 5 באוגוסט 2013

דמויות לחיקוי

כבר כתבתי בעבר שחסרות לבנות דמויות לחיקוי. הן לא תמיד נתקלות בסביבה הקרובה שלהן בנשים מהנדסות או מדעניות. במקומות מסויימים מדעניות או מהנדסות הן מיעוט כל כך קטן שזה דווקא מדגיש את החריגות שבהיותה אישה מהנדסת או מדענית. ישנן כאלה שבגלל שהן לא רואות דמויות כאלה בסביבתן זה בכלל לא עולה בדעתן שזה תחום שהן תוכלנה לפנות אליו ולכן חשוב לחשוף אותן לתחומי קריירה אחרים מאלו שהן רואות סביבן. יש כאלה שזה פחות משפיע עליהן. כשאני הייתי בתחילת התיכון לא שמעתי בסביבתי על אף מהנדסת. אותי זה דווקא לא הרתיע, להיפך, ולכן גם בחרתי ללמוד 5 יח"ל פיזיקה בכיתה עם עוד 2 בנות וכל השאר בנים... מזל שהיו לי מספיק חברים וחברות מחוץ לכיתה כי מבחינה חברתית לא היה משהו.... היום בכיתות פיזיקה מוגבר בתיכונים יש בממוצע כ35% בנות כלומר ישנה תנועה איטית כלפי מעלה.
במוזיאון המדע בירושלים רצו לעזור לקהל הרחב להכיר מדעניות ומהנדסות מקרוב יותר וראיינו אותן.
תוכלו לצפות בכל הראיונות בקישור זה, בחרתי להציג את אורנה קופרמן, פרופ' למדעי המחשב (האוניברסיטה העיברית) שמדברת גם על מוטיבציה, על דרכי התמודדות ועוד. 
אחותה התאומה גם היא פרופסור למדעי המחשב, פרופ' תמי תמיר (דיקנית בית ספר אפי ארזי במרכז הבינתחומי הרצליה) והנה דברים שאמרה תמיר בראיון:
"המצב בעולם אינו טוב יותר מבחינת שילוב נשים בעולם המחשבים." בכנס באנגליה שממנו חזרה תמיר, רק 5 מתוך 100 משתתפים היו נשים. "אין לזה סיבה אמיתית כנראה מעבר לכך שהמסלול תובעני, ומי שהולכת על זה צריכה להבין שיהיה לה במידה מסוימת לא נעים בעבודה או לא נעים בבית", אמרה תמיר. "לשמחתי, בעלי ואני חושבים שאותה אי-נעימות צריכה להיות גם לאבות. מה גם שכשחושבים על תפקידים מעניינים אחרים לנשים, הם תובעניים לא פחות. אני הרגשתי מאוד נוח בעבודה להגיד שאני צריכה ללכת, אבל קל לי להבין את אלו שלא נעים להן ללכת מוקדם. בכלל, אני מאוד שמחה שאני אישה. אני לא חושבת שיש הבדלים פיזיים בין המינים בכישורים הנדרשים להצלחה בתחום הזה. אין סיבה אמיתית לעיוות, כל בחורה יכולה לקבל את ההחלטה שלה, ועם השנים זה נהיה לגיטימי לשני המינים לקבל החלטות שנוטות לכיוון המשפחה". חשוב לציין גם שעם השנים עלה באופן משמעותי מגוון התפקידים והעיסוקים אותם ממלאים בוגרי מדעי המחשב. כיום, עבודה במדעי המחשב מצריכה הרבה יצירתיות, יוזמה, עבודת צוות ויש בה הרבה מקום לביטוי עצמי. הדימוי 'החנוני' שהיה לתחום והרתיע בנות רבות מלבחור בו, אינו מוצדק יותר. לצד כל זה, בית ספר אפי ארזי למדעי המחשב יוצא דופן מבחינת שילוב הנשים, ניתן לראות זאת לפי מספר חברות הסגל, המהוות שליש מסגל בית הספר. לא ידוע לי על בית ספר אחר למדעי המחשב בכל העולם ששליש מחברי הסגל בו הן נשים", סיפרה תמיר.
כדאי גם לצפות בסרטון הרצאת 12 הדקות שלה ב"תורת המשחקים האלגוריתמית"  לקהל הרחב - מעניין!


יום ראשון, 19 במאי 2013

סיפורי סבתות

הבלוג "Grandma Got STEM" - (ראשי תיבות של: Science, Technology, Engineering, Mathematics) נוצר די במקרה כאשר ד"ר רייצ'ל לוי (Levy), מרצה למתמטיקה שימושית בקולג' הארווי מאד, אוניברסיטה פרטית יוקרתית מקליפורניה, ביקשה מסטודנטים שלה לשלוח לה תמונות של סבתות בעלות תארים במדעים. במקום תמונות היא קיבלה מבול של סיפורים על סבתות שעסקו או עוסקות בתחום המדעים והטכנולוגיה. הסיפורים מתפרסמים בבלוג וההשפעה שלהם אינה רק בחשיפה של סיפורים אישיים לא מוכרים על נשים במדע, אלא גם בשינוי התפיסה שסבתות הן טכנופוביות. למשל לאמריקאים יש ביטוי: "תסביר לי כמו שהיית מסביר לסבתא שלך" וזה יכול בהחלט להעליב סבתות בעלות יכולות אינטלקטואליות...
אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה המלאה של קרן צוריאל מכלכליסט .

דר' לוי מעוניינת לקבל גם סיפורים מכל העולם אז אני מצרפת כאן את בקשתה:
Call for submissions – Grandma got STEM. Are you a grandmother working in a STEM (Science, Technology, Engineering, Mathematics) – related field? Know any geeky grannies? Email name+pic+story/remembrance to Rachel Levy: ggstem (at) hmc (dot) edu. Follow on Twitter: @mathcirque #ggstem Project site:http://ggstem.wordpress.com

בעקבות תכתובת שלי איתה אני מציעה לאנשים שישלחו לה סיפורים באנגלית, לשלוח את אותם סיפורים בעברית אליי, ואני אפרסם אותם לקהל הישראלי. ואם אתם לא רוצים לכתוב באנגלית בכלל, עדיין אפשר לשלוח לי בעברית.

תודה לעדי על ההפנייה לכתבה :-)


ותודה לנעמי שהמליצה להכניס תמונות... :-)

יום שלישי, 23 באפריל 2013

"מובילות לטכניון" - מיזם

בחיפה פועל בהצלחה זו השנה השנייה מיזם, אותו יזמה דר' אסיה לויטה מהטכניון, בחסות ראש העירייה ונשיא הטכניון ובשיתוף עם ויצ"ו, התאחדות התעשיינים וגופים נוספים, במטרה לעודד תלמידות ללמוד הנדסה בטכניון. משך התכנית חמש שנים והיא מיועדת לתלמידות נבחרות שלהן פוטנציאל מוכח ללמוד מקצועות הנדסיים. התוכנית מבוססת לכל אורכה על העצמה, תגבור לימודי, חשיפה למרכזי פיתוח ותעשייה וכן הכרות עם מדעניות ומנהלות באקדמיה ובתעשייה. ישנם דגשים שונים בהתאם לגיל: בכיתות ז'-ח' ישנה בעיקר חשיפה לעניין ואתגר במדעים בפעילויות בטכניון ובמוזיאון למדע; בכיתות ט'-י' ישנה בעיקר פעילות חקר בטכניון; בכיתות יא'-יב' תהיה פעילות חקר בשותפות עם התעשייה כשבסופה תינתנה גם מילגות ללימודים הנדסיים למתאימות. 
שמעתי הרבה פרטים על המיזם הזה והוא כבר עושה השפעה על הבנות המשתתפות ואפילו מהווה מוקד משיכה לבנות שפתאום רוצות להיות חלק מה"מועדון היוקרתי".


חלק מתוך מסקנות המיזם שרציתי להעלות כאן:

  • ההורים מהווים גורם משמעותי בתפיסת התלמידות את התוכנית, לחיוב ושלילה. הם מנעו במקרים אחדים נשירת תלמידות, וגיבו תלמידות אחרות שביקשו לנשור. 
  • הפעילות החשובה ביותר מבחינת מסוגלות התלמידות היא התגבורים הממוקדים במקצועות הלימוד. 
זו לא פעם ראשונה שאנו מוצאים שההורים בעלי השפעה משמעותית על הנערות, זה גם מובן מאליו, אבל זה גם נותן לנו מוקד לתת לו תשומת לב, אם נשכנע את ההורים, יש סיכוי שהנערות תבאנה ביתר קלות.
חוץ מזה אנחנו גם יודעים כי כאשר התלמידות מעוניינות ללמוד מדעים ומתמטיקה באופן מוגבר ונתקלות בקשיים לימודיים, יש סיכוי שהן תוותרנה יותר בקלות מאשר בנים במצב דומה. כאן התגבורים הממוקדים במקצועות הלימוד בהן הן מתקשות עושים את העבודה טוב ומשפרים את הסיכויים שהן תשארנה בתחום.

לקבלת פרטים נוספים על המיזם אנא פנו לדר' אסיה לויטה

יום ראשון, 31 במרץ 2013

מי יודע מדוע ולמה?....

במאמר שכתבה דר' רונית אשכנזי לפני כמה שנים, ישנו תאור טוב של הסיבות  
מדוע בנות בוחרות פחות במקצועות הנדסיים ומדעים מדויקים?
הכנתי סיכום קצר, אבל שווה לקרוא את המאמר כולו. 
שלוש סיבות עקריות: 
1. גורמים שמקורם בתהליכי חינוך וחיברות שראשיתם בגיל הרך:
  • בנות נחשפות לצעצועים, משחקים ותחביבים הקשורים בפיזיקה הרבה פחות מבנים ולכן לומדות לזהות פעילויות בעלות אוריינטציה פיזיקלית כשייכות לעולם הגברי ולא לעולמן. 
  • מסרים סמויים בתמונות ובספרי לימוד ותפיסות סטריאוטיפיות של מקצועות "גבריים" ו"נשיים".
  • הבדלים בציפיות מבנים ומבנות: בעוד שהחברה "מצפה" מבנים להצליח בלימוד המקצועות המדעיים טכנולוגיים ולפתח בהם קריירה, הציפיות מן הבנות לרוב נמוכות יותר או אינן מכוונות לתחומים אלה.
  • דמויות לחיקוי בבית ובסביבה: עקב העובדה שפחות נשים בחרו להתמחות במקצועות המדעיים טכנולוגיים, בנות ובנים פוגשים בסביבתם מעט דמויות לחיקוי מתחומי ההנדסה, והמדעים המדוייקים, ובפרט נשים המשלבות מדע ומשפחה, מכאן מתחזק הדימוי ה"גברי" של מקצועות אלה, ובנות ממעטות לבחור בהם כמקצועות בהם יעסקו בעתיד.
2. גורמים הקשורים להבדלים בין בנים ובנות בסגנון הלמידה
  • המקצועות המדעיים וההנדסיים נחשבים למקצועות הישגיים ותחרותיים, שבהם ההתמודדות היא אישית ועצמאית, ואילו הבנות מעדיפות למידה חברתית ולמידה בקבוצות המשלבת עבודת צוות ולמידה חווייתית. 
  • יש לציין שהבנות פחות מאמינות ביכולותיהן. חוסר האמונה ביכולת העצמית ושיטות הוראה שאינן מתאימות לסגנון הלמידה המועדף על הבנות, מביאים לכך שהבנות חוששות שלא יצליחו להגיע להישגים, שהן מצפות מעצמן, אם יבחרו להגביר את המקצועות המדעיים-טכנולוגיים, ולכן הן נמנעות מלבחור בהם.
3. התייחסות דיפרנציאלית של מורים/ות (יועצים/יועצות וגורמים במערכת החינוך) לבנים ולבנות.
בהתייחסות מורה-תלמיד קיימת העדפה של המורים לקידום הבנים. בכיתות פיזיקה נתנו מורים לבנים לענות על יותר שאלות ולדבר יותר זמן מאשר לבנות, וכן הם לקחו יותר ברצינות את תשובות הבנים מאשר את אלה של הבנות ונתנו לבנים משוב יותר מאתגר. יש לציין שבמקרים רבים הדבר נעשה באופן בלתי מודע. 

בהמשך אנסה להביא רעיונות ממקורות שונים ל"מה אפשר לעשות" בנושא.