במאמר שכתבה דר' רונית אשכנזי לפני כמה שנים, ישנו תאור טוב של הסיבות
מדוע בנות בוחרות פחות במקצועות הנדסיים ומדעים מדויקים?
הכנתי סיכום קצר, אבל שווה לקרוא את המאמר כולו.
הכנתי סיכום קצר, אבל שווה לקרוא את המאמר כולו.
שלוש סיבות עקריות:
בהתייחסות מורה-תלמיד קיימת העדפה של המורים לקידום הבנים. בכיתות פיזיקה נתנו מורים לבנים לענות על יותר שאלות ולדבר יותר זמן מאשר לבנות, וכן הם לקחו יותר ברצינות את תשובות הבנים מאשר את אלה של הבנות ונתנו לבנים משוב יותר מאתגר. יש לציין שבמקרים רבים הדבר נעשה באופן בלתי מודע.
1. גורמים שמקורם בתהליכי חינוך וחיברות שראשיתם בגיל הרך:
- בנות נחשפות לצעצועים, משחקים ותחביבים הקשורים בפיזיקה הרבה פחות מבנים ולכן לומדות לזהות פעילויות בעלות אוריינטציה פיזיקלית כשייכות לעולם הגברי ולא לעולמן.
- מסרים סמויים בתמונות ובספרי לימוד ותפיסות סטריאוטיפיות של מקצועות "גבריים" ו"נשיים".
- הבדלים בציפיות מבנים ומבנות: בעוד שהחברה "מצפה" מבנים להצליח בלימוד המקצועות המדעיים טכנולוגיים ולפתח בהם קריירה, הציפיות מן הבנות לרוב נמוכות יותר או אינן מכוונות לתחומים אלה.
- דמויות לחיקוי בבית ובסביבה: עקב העובדה שפחות נשים בחרו להתמחות במקצועות המדעיים טכנולוגיים, בנות ובנים פוגשים בסביבתם מעט דמויות לחיקוי מתחומי ההנדסה, והמדעים המדוייקים, ובפרט נשים המשלבות מדע ומשפחה, מכאן מתחזק הדימוי ה"גברי" של מקצועות אלה, ובנות ממעטות לבחור בהם כמקצועות בהם יעסקו בעתיד.
- המקצועות המדעיים וההנדסיים נחשבים למקצועות הישגיים ותחרותיים, שבהם ההתמודדות היא אישית ועצמאית, ואילו הבנות מעדיפות למידה חברתית ולמידה בקבוצות המשלבת עבודת צוות ולמידה חווייתית.
- יש לציין שהבנות פחות מאמינות ביכולותיהן. חוסר האמונה ביכולת העצמית ושיטות הוראה שאינן מתאימות לסגנון הלמידה המועדף על הבנות, מביאים לכך שהבנות חוששות שלא יצליחו להגיע להישגים, שהן מצפות מעצמן, אם יבחרו להגביר את המקצועות המדעיים-טכנולוגיים, ולכן הן נמנעות מלבחור בהם.
בהתייחסות מורה-תלמיד קיימת העדפה של המורים לקידום הבנים. בכיתות פיזיקה נתנו מורים לבנים לענות על יותר שאלות ולדבר יותר זמן מאשר לבנות, וכן הם לקחו יותר ברצינות את תשובות הבנים מאשר את אלה של הבנות ונתנו לבנים משוב יותר מאתגר. יש לציין שבמקרים רבים הדבר נעשה באופן בלתי מודע.
בהמשך אנסה להביא רעיונות ממקורות שונים ל"מה אפשר לעשות" בנושא.
הכל נכון, אבל...
השבמחקהחברה שלנו עדיין לא בשלה לשוויון מלא של נשים וגברים. הן במערכת החוקים, והן בנורמות התנהגות.
במערכת החוקים - בעיקר בדיני משפחה - האחריות היא של האישה. יש לה עדיפות במשמורת, והוא צריך לדאוג לפן הכלכלי (מזונות).
גם הנשים השוויוניות ביותר עדיין אומרות "בעלי עוזר לי". הוא עוזר? למה? הוא צריך להיות שותף מלא. זו אחריותו בדיוק כמו שזה אחריותה. לצערי, רק כשגברים מתגרשים, והם צריכים לנהל את עצמם ואת ילדיהם בימים שהילדים אצלם - הם לומדים מהי אחריות מלאה.
מכאן - ניתן לראות מה החברה מצפה מנשים, ומה מגברים. זה מקובל שאשה תצא הביתה מוקדם, שהיא תיקח חופשת לידה... וזה פוגע בקריירה.
קשה מאוד להתמיד ולהגיע להישגים משמעותיים עם אילוצי משפחה שנופלים בעיקר על האישה. כמובן שבשנים האחרונות יש התקדמות, ויש גם גברים שיוצאים מוקדם (פעם, פעמיים בשבוע), ויש מעטים שלוקחים חופשת לידה... אבל עדיין הרוב המוחלט הוא נשים.
גם בחינוך - החל מגיל הינקות, בלי לשים לב, אנחנו נותנים לבנות בובות ולבנים לגו ומכוניות. גם אם בבית ניתן לילדה לגו, בגן היא תיחשף לבובות.
מעודדים את הבת להתלבש יפה, לרקוד. ובן שעושה את זה הוא "סיסי" או "נשי" (ויש אפילו שיכנו אותו "הומו" (מה הקשר - אני לא יודעת - אבל זה כינוי מקובל). ילדה שתשחק במשקחים של בנים תיקרא "טום בוי".
תוסיפי לזה - את כל מה שנטען, לגבי שינויי אופי, חינוך, וכד'. והנה - המצב הקיים.
זה לא רק הי-טק ומדעים - זו כל תפיסת התפקידים במשפחה.
ויש גם איזו לולאה: רוצים שהילדה תלמד מקצוע מבוקש, שתמצא עבודה טובה, ואז באים הילדים, ומצפים ממנה להשקיע בהם, כדי שהם ימצאו עבודה טובה... וזה על חשבון הקריירה שלה - למה היא למדה? כדי להשקיע בילדים? היא לא היתה צריכה ללמוד ולמצוא עבודה טובה... (טוב, ברור שזה קצת קיצוני - אבל אני מניחה שהרעיון מובן).
חגית,
השבמחקאכן החברה עדיין לא שיוויונית מספיק. אנחנו רואים שיפור על פני השנים, אך ניתן היה לצפות ליותר מזה בתקופה הזו. בהחלט יש השפעה של החינוך בבית ובמוסדות החינוך, יש השפעה של ספרים, של סרטים, של משחקי מחשב ועוד. לכן, חשוב שנתחיל לדאוג לזה בתוך המשפחה ונציף את הנושא, גם מול הבנים וגם מול הבנות שלנו (למשל: שהבנים שלנו כשיהיו מבוגרים לא "יעזרו בבית" אלא יהיו שותפים מלאים). כל צעד קטן שנעשה יביא לשיפור, גם אם לא בטווח הקצר. זו הסיבה שהחלטתי לכתוב את הבלוג ולעסוק בנושא, כדי לנסות להשפיע במעגל יותר רחב מאשר המשפחה שלי.
הלולאה שאת מדברת עליה בהחלט מורכבת: לעיתים היא נובעת מרצונה של האם (אך יש שיגידו, שהיא רוצה כי כך מצפים ממנה מילדות, כי זה מה שהיא ראתה בבית ...), לעיתים היא נובעת מסיטואציה משפחתית, מבן הזוג ותפקידו, לעיתים בגלל שמקום העבודה שלה אינו גמיש מספיק כדי לאפשר גם וגם, לעיתים "גם וגם" זה פשוט יותר מידי אם רוצים לעשות את זה טוב.