‏הצגת רשומות עם תוויות שאיפות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שאיפות. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 24 בינואר 2017

הפערים בין גברים ונשים בסגל אקדמי - ובעיקר במדעים מדויקים


תוצאת תמונה עבור ‪university students‬‏

בכתבה מגלובס מה30.9 יש נתונים לא חדשים על הפערים בין אחוז מסיימות דוקטורט ובין אחוז הנשים בסגל האקדמי, בכל תחומי הדעת ובעיקר במקצועות המדעים המדויקים וההנדסה. הסיבות לחשיבות להעלאת אחוז הנשים בסגל האקדמי הן מגוונות, אתן כאן רק דוגמאות: המדינה משקיעה הרבה בדוקטורנטים ודוקטורנטיות, אך לעיתים מסיבות לא רלוונטיות מאבדים דוקטורנטיות מצויינות (שרק כאשר הן תהפוכנה לחוקרות מן המניין ההשקעה בהן תשתלם). סיבה נוספת היא שצוות חוקרים מגוון מגדרית (כמו גם צוותי עבודה) הוא פורה בעבודתו בגלל נקודות המבט השונות, לדוגמא: גבר שניסוי לא מצליח לו, יחשוב מהר יותר על הניסוי הבא, בעוד שאישה תשקיע יותר מחשבה בשאלה היכן הייתה הטעות. לכן טוב לשניהם לעבוד יחד.

דוגמאות לסיבות למצב הקיים בו פחות דוקטורנטיות הופכות לנשות סגל  אקדמי מאשר דוקטורנטים:

  • השפעה משמעותית יש לדרישה מחוקרים בסגל אקדמי לעשות פוסט דוקטורט במקום שונה מזה שבו עשו דוקטורט ובגלל ארצנו הקטנטונת, זו בעצם דרישה לפוסט דוקטורט בחו"ל. לנייד משפחה שלמה זה לא מבצע פשוט (מנסיון...) ועוד יותר לא פשוט לנשים, כיוון שגברים עדיין נוטים פחות לעזוב מקום עבודה עבור פוסט דוקטורט של נשותיהן מאשר ההפך. 
  • כמו כן, ברוב המקרים אישה תגיש מועמדות למשרה או למענק כשהיא עומדת ב-100% מהדרישות וגברים עשויים להגיש מועמדות גם כשהם לא עומדים בכל הדרישות, עניין של תפיסה ובטחון עצמי.
  • פרופ' ארהרד (יועצת לנשיא אוניברסיטת תל אביב בתחום של הוגנות במינוי נשים) מדברת על חסם נוסף, והוא "האקלים הצונן" שלא מעודד נשים להתקדם: "הכוונה היא לאווירה בכיתות ובישיבות הצוות. מרצים גברים, וגם מרצות, אולי גם אני לפני שנהייתי מודעת לכך, פונים לגברים יותר כדי שיביעו את דעתם, הגברים ממהרים יותר להביע דעה אף אם איננה מבוססת. כך נוצר אקלים שמקשה על נשים להתבטא".

בנסיון להבין מה הסיבות לפער הזה עלו מספר כיווני חשיבה וכיום מנסים לתת להם מענה, בעיקר באוניברסיטת תל אביב, בעידודה של פרופ' רחל ארהרד, אך גם באוניברסיטאות האחרות ננקטים צעדים בעקבות המלצות ועדת ארנון (בראש פרופ' רות ארנון ממכון ויצמן, ממציאת תרופת הקופקסון ומי שהייתה יו"ר האקדמיה הלאומית למדעים וראש ועד קידום וייצוג נשים). מה נעשה כיום כדי לשפר את המצב:

  • מתן מלגות לעידוד נשים לצאת לפוסט דוקטורט שמאפשרות הקלה למשפחה להשתלב במקום החדש.
  • שיפור תהליכי החניכה לתלמידות הדוקטורט - הכוונה, הדרכה, עידוד, תמיכה ומתן מידע כדי לאפשר תכנון מראש כבר בתקופת הדוקטורט.
  • באוניברסיטת תל אביב ישנה דרישה לכל הפקולטות להציג את נתוני שילוב הנשים בסגל שלהן ולהציב יעדים לשיפור. גם אוניברסיטאות אחרות לקחו על עצמן משימה של שיפור שילוב הנשים בעקבות דוח ארנון. העלאת המודעות לכך היא כבר שלב נכון, כיוון שלעיתים קרובות ה"אקלים הצונן" לא נעשה בכוונה רעה אלא המשך של הדרך בה דברים נעשו בעבר. 
  • פרופ' ארהרד מובילה מהלך נוסף של גיוס אקטיבי של נשים ישראליות הנמצאות בפוסט-דוקטורט בחו"ל כדי שיגישו מועמדות למשרות באוניברסיטה.
מקווה שהתוכניות הללו ישפיעו ויצומצם הפער בין גברים לנשים גם בתחום הסגל האקדמי בעיקר בתחומי ההנדסה והמדעים שם אחוז הנשים נמוך במיוחד.

יום שבת, 18 באפריל 2015

Gangly Sisters

מאיפה זה התחיל בעצם? מהמקום בו רבים מגיעים למסקנה שיש בעיה - העובדה שבהיי טק ובניהול היי טק בפרט יש מיעוט נשים. האם ידעתם שבשנות ה80 היה אחוז דומה של גברים ונשים בלימודי מדעי המחשב?? אני לא ידעתי והופתעתי כמובן. אז מה השתנה?
ההסבר שנתנה לי רבקה רחמני, ממקימות Gangly Sisters הוא התרחבות השימוש בשיווק ופרסום באמצעי המדיה. למדיה יש השפעה גדולה על הדימוי העצמי. היא גורמת לנערות ולנשים לנסות להתאים את עצמן למודל מסוים של אישה (שאין בו נשים שלומדות מדעי המחשב...). רבקה טוענת, שמאוחר מידי לתקן השפעות מדיה ותת מודע בגילאי תיכון, כיוון שדווקא אז מתערבבים עניינים חברתיים ועניין במין השני. הגיל בו ניתן להשפיע על הדימוי העצמי של הבנות בדרך הטובה ביותר ולאורך זמן הוא ילדות בגילאי 8-12. אז יש להן זמן ופתיחות לחשוב על מה שהן רוצות לעשות כשתהיינה גדולות. 
Gangly Sisters הוא סטארט אפ שמעוניין לטפל בבעיית הדימוי העצמי של ילדות, כדי לפתוח בפניהן אפשרויות לבחור בתחומים מדעיים-טכנולוגיים בעתיד. הם בחרו לבנות דמויות של בנות לא סטראוטיפיות, חכמות (אבל לא חריגות), איכפתיות לעולם בו הן חיות, ולתת להן לככב בסרטון (שמתוכננים לו המשכים) וגם באמצעי מדיה אחרים. המטרה היא להראות שבעולם בו אנו חיים היום, כדאי לדעת לפתור בעיות מכל מיני סוגים בעזרת פתרונות טכנולוגיים.
אז הנה הן: Purple and Nine בסרטון הראשון שהם הכינו: 

ובקרוב ממש תצא סידרה של 3 ספרי קומיקס בפורמט דיגיטלי - בשלב הראשון באנגלית כמובן. הרשמו לרשימת התפוצה שלהם לקבלת עדכונים ושתפו. 

יום שבת, 28 במרץ 2015

על דעות קדומות של מורים ולמה חשוב לעודד

לפני כמה שבועות יצאו מספר פרסומים על מחקר שנעשה לאחרונה ע"י פרופ' ויקטור לביא, מומחה לכלכלת חינוך באוניברסיטה העברית ו-ד"ר אדית זנד, כלכלנית בתחום שוק העבודה והרווחה. המחקר קיבל חשיפה במקורות שונים וסביר להניח שחלקכם כבר קרא את התוצאות שלו:
ננסה להסביר על מה הרעש: במחקר באורך שש שנים, מורים לתלמידים בבתי ספר יסודיים (כיתות ה'-ו') ועל יסודיים, שבדקו מבחנים וידעו מי הם הנבחנים והכירו אותם, נתנו לתלמידות ציונים נמוכים יותר במתמטיקה ומדעים מאשר לבנים (אך לא באנגלית ועברית). כאשר בודקי הבחינות לא הכירו את הנבחנים (ולא היו מודעים למגדר), למשל במבחני מיצ"ב, הציונים שהם נתנו במתמטיקה היו גבוהים יותר לבנות מאשר לבנים.
חָמוּר , לא?
מה זה אומר בעצם?
למורים ישנה דעה קדומה לגבי יכולתן של הבנות להצליח במתמטיקה ומדעים. אצל חלקם הדעה קיימת במודע (גם אם במוצנע), וחלקם אפילו לא מודעים לכך. הציונים שהם נותנים וההתיחסות הכוללת שבתוכה כמובן עידוד חיובי או שלילי לעסוק במתמטיקה ומדעים מושפעים מדעה זו. התלמידות והתלמידים מושפעים מהתיחסות המורים ויכולה להיות לכך השפעה ארוכת טווח. ובמחקר אכן נמצא שתלמידות שקיבלו עידוד שלילי בגיל יסודי, בתיכון כבר לא בחרו בתחומים של מדעים ומתמטיקה. ההשפעה של המורים על התלמידות נמצאה גבוהה יותר במשפחות בהן השכלת האם נמוכה יותר מהשכלת האב, בנערות הצעירות ביותר במשפחה או במשפחות מעוטות יכולת.
ממליצה גם לקרוא את הכתבה בThe Marker ולראות את הסרטון המצורף.
אז מה המסקנה שלי:
יש צורך לעבוד עם מורים על הדעות המוטות (והמוטעות) שלהם לגבי היכולת של התלמידות להצליח במתמטיקה ומדעים. אולי כדאי לבצע מבחנים אנונימיים לפחות פעם בשנה (ייתכן שהתוצאות שם יאפשרו זוית ראיה שונה על הפוטנציאל של הנערות והנערים). ובעיקר להבהיר למורים כמה חשוב העידוד החיובי שלהם ואיזו השפעה מרחיקת לכת יש להם על עתיד הנערות.
אז בכל מקום בו אתם נמצאים שימו לב היכן אתם יכולים לעודד נערות וגם נערים להצליח ולהאמין בעצמם (אנחנו יודעים עד כמה זה חשוב).

יום רביעי, 18 בפברואר 2015

כמו בת like a girl

בסרטון הזה (שהוא גם סרטון פרסומת) צפיתי כבר מזמן, ורק עכשיו כשעדי שלחה לי אותו, קלטתי שעוד לא הצגתי אותו כאן בבלוג. קחו 3 וחצי דקות לצפות בו וצרפו אליכם את הבן או הבת שלכם - אם הם כבר בגיל ההתבגרות (לקטנים יותר אולי לא כדאי להכניס רעיונות כאלה לראש..), שווה דיון קצר אחרי הצפייה. 


תקציר: בנות ובנים בגיל ההתבגרות ואחריו קולטים את המסר, שלבצע משימה פיזית "כמו בת" (למשל: "לרוץ כמו בת"), זה אומר לעשות פחות טוב, עם פחות השקעה ומאמץ ועם צחקוקים. כדאי לראות מה חושבות הילדות הצעירות יותר.
והסרטון הבא מראה לנו בעזרת אנליזות מדויקות איפה ולמה יש הבדל באופן הטלת כדור על ידי נערים ונערות.
בתרבות ה"גבר גבר" שיש סביבנו, מצפים שבנים יהיו קשוחים, חזקים, אמיצים, עומדים על שלהם (ומוכנים להלחם על כך גם אם לא בצדק), שחקני כדור טובים (או לפחות צופים נאמנים במשחקים), מקללים, גסים ולא מביעים רגשות באופן מילולי - גם הציפייה הזו עושה עוול להרבה בנים שהם לא כאלה וגם לכאלה שיכולים לחבוש את מסיכת ה"גבר גבר" ובוחרים במודע לא להתנהג כך. מי שלא עומד בקריטריונים נקרא "הומו" - הכוונה היא שהוא נשי מידי (ולהיות נשי זה "כמובן" עלבון...). הקריטריונים לבנים הם יותר קשיחים, "לא ניתן" להיות גם וגם. לעומת זאת אצל בנות שמצליחות במצבים מסוימים להיות אמיצות וחזקות ובמצבים אחרים "נשיות" יותר (מטופחות ועדינות), זה יכול להתקבל באופן חיובי. 
ציפיות מגדריות כאלה פוגעות בבנים ובבנות ובעיקר בגיל ההתבגרות שהוא הגיל שבו התפיסות המגדריות עוברות שינוי ומתעצבות. שימו לב מה הסביבה של בני העשרה שלכם משדרת להם, אולי שווה לתת להם מידי פעם נקודות מבט שונות.

יום שבת, 27 בספטמבר 2014

מוּדָעוּת ומה עוד?

מתוך אתר פיסגה
לפני כמה שבועות הדרכתי קבוצה של מדריכים מעמותת פסגה שפותחת השנה חוגים לילדים בתחום הסייבר ואחד היעדים המרכזיים שלה הוא שילוב בנות בתוכנית. מטרת ההדרכה היתה שהמדריכים יהיו בעלי מודעות גבוהה לשילוב בנות בחוגים ויתרמו לעידוד הבנות שמגיעות לחוגים הללו להנות ולהתמיד.
היה מאוד מעניין. היו כ14 מדריכים, עם רוב נשי מובהק. המדריכים והמדריכות ברובם סטודנטים וכולם עם רקע טכנולוגי חזק (חוגי סייבר או לא...).
היה נראה שהמדריכות יודעות יותר על מה אני מדברת מאשר המדריכים. למשל ציטוט מטענה של מדריך: "מי אמר בכלל שרוצים להגיע לכך ש50% מהמהנדסים יהיו נשים?...". התשובה שלי היתה שאנחנו לא רוצים לדחוף אנשים (לא גברים ולא נשים) לעסוק בתחומים שלא מתאימים להם, אבל אנחנו צריכים לוודא שאם יש למישהי את היכולות לעסוק בתחומים מדעיים הנדסיים, תנתנה לה כל האפשרויות לעסוק בכך, ואם צריך להתאים את דרכי ההוראה כדי שיותר בנות תעסוקנה בתחום, זה מה שצריך לעשות. 
אחרי תאור הבעיה במצב הקיים להעלאת המודעות ותאור של מה ניתן לעשות כדי להקל על השתלבות של ילדות/נערות בחוגים האלו, שאל אותי אחד המדריכים: "אני לא מבין, בהתחלה אמרת לנו שצריך להתנהג בצורה שווה לבנים ולבנות ואחר כך את אומרת שכדי לשלב בנות צריך לעשות אחרת מאשר עם הבנים, אני כבר מבולבל". 
שמחתי שהמדריך העלה את הנושא. נכון, זה באמת יכול לבלבל. אנחנו רוצים הזדמנות שווה לבנים ולבנות, ואם זה אומר שצריך לתת לבנות להשתתף בכיתה במידה שווה ולתת להן משוב באותה מידה שנותנים לבנים, זה מה שנעשה. אבל ייתכן שיש דברים שצריך לעשות אחרת כי הם לא מותאמים לדרך שבה חלק גדול מהבנות לומד. למשל, בנות רבות מעדיפות פעילות שדורשת שיתופי פעולה ולא פעילות תחרותית, זה לא אומר שלא נעשה תחרויות בכלל (כי אצל בנים זה דווקא מעלה מוטיבציה), אבל זה אומר שניצור איזון בין תחרויות לבין פעילות בצוותים עם שיתופי פעולה. ובכלל, בכל תחום שבו זה לא יפריע לבנים אבל יעזור לבנות, כדאי לשים לב אליו: החל בסביבת עבודה נעימה ואסטתית, הסבר על התמונה הכוללת לפני ירידה לפרטים, ועד שימוש בידע מוקדם לבניית ידע חדש. 
ההמלצה שניקלטה הכי טוב על ידי המדריכים היתה ההמלצה לחכות 4-5 שניות לפני שבוחרים מישהו לענות על שאלה (הסיבה היא שבנות נוטות להמתין לניסוח השאלה במלואה ולנסח בעצמן את התשובה לפני שהן מרימות יד, אם לא נמתין לא נאפשר להן להספיק להרים יד ולענות).
אני מקווה שהמדריכים והמדריכות יצליחו ויהנו בהדרכה ויחנכו דור חדש של ילדות שלא תחשובנה שסייבר זה עניין לבנים בלבד...

יום שבת, 17 באוגוסט 2013

תחושת מסוגלות ושאיפות לעתיד

מתוך פרסום בפייסבוק של דר' נעמה אזולאי סמנכ"לית חינוך בעמותת כל ישראל חברים שאחראית על תכנית "סודקות את תקרת הזכוכית": "דוח הערכה של התכנית התפרסם. הדוח של שתי חוקרות מאוניברסיטת בר אילן מראה, שידע מגדרי משפיע גם על תחושת מסוגלות מדעית גם על תחושת מסוגלות כללית ובעיקר על שאיפות לעתיד של נערות. הכי מעניין- הוא מראה שהמשתנה הכי משמעותי לתחושת המסוגלות המתמטית של הנערות היתה סדנת המגדר שהן עברו בכיתה ט'. "
שווה לראות את הסרטון ולהבין איזו השפעה יש לתוכנית.
ישר כח!

יום שישי, 19 באפריל 2013

אמת או בדיה (וגם "מה קורה להם בין גיל 10 ל14")

מסמך שפורסם באתר מוזיאון המדע בירושלים שנקרא: אמת או בדיה - עשר שאלות על מדע מסכם ראיות מחקריות איכותיות ועדכניות מרחבי העולם הנוגעות לחינוך מדעי ומתמטי ומעלה המלצות לשינוי. באמצעות עשר שאלות בנוסח "אמת או בדיה", מוצגים טיעונים בזכות החשיבות הרבה של הטמעת המודעות לקריירות בתחומי המדע והטכנולוגיה בתוך תוכנית הלימודים הכללית של בתי הספר.
מתוך המסמך: 
ראיות מסקר גדול שנערך בבריטניה מעלות שנקודת הזמן שבה ילדים מחליטים ש"מדע זה לא בשבילי" היא בגילאים 10-14. הגברת ההתעניינות של צעירים במדע או בהפיכתו לתחום ”כיפי“ יותר לא תעזור כאשר קיים נתק בין ההתעניינות והשאיפות. המחקרים מראים שאפילו אלה שנהנים מלימודי מדע, ומצליחים בהם, עשויים להחליט כבר בגיל צעיר שמדע הוא לא בשבילם כיוון ששאיפותיהם מושפעות במידה רבה מהרקע החברתי שלהם ומנסיבות משפחתיות.

נשמע מייאש, נכון? אני רואה בזה דווקא את ההזדמנות. זה מצביע לנו על אחד המפתחות לשינוי: המשפחה, הסביבה והקשר עם השאיפות. אז בואו נדאג להשפיע על השאיפות של הצעירים והצעירות לכיוון הנכון מצד אחד וננסה להשפיע גם על ההורים מהצד השני. 
רעיונות בבקשה!