יום שלישי, 24 בינואר 2017

הפערים בין גברים ונשים בסגל אקדמי - ובעיקר במדעים מדויקים


תוצאת תמונה עבור ‪university students‬‏

בכתבה מגלובס מה30.9 יש נתונים לא חדשים על הפערים בין אחוז מסיימות דוקטורט ובין אחוז הנשים בסגל האקדמי, בכל תחומי הדעת ובעיקר במקצועות המדעים המדויקים וההנדסה. הסיבות לחשיבות להעלאת אחוז הנשים בסגל האקדמי הן מגוונות, אתן כאן רק דוגמאות: המדינה משקיעה הרבה בדוקטורנטים ודוקטורנטיות, אך לעיתים מסיבות לא רלוונטיות מאבדים דוקטורנטיות מצויינות (שרק כאשר הן תהפוכנה לחוקרות מן המניין ההשקעה בהן תשתלם). סיבה נוספת היא שצוות חוקרים מגוון מגדרית (כמו גם צוותי עבודה) הוא פורה בעבודתו בגלל נקודות המבט השונות, לדוגמא: גבר שניסוי לא מצליח לו, יחשוב מהר יותר על הניסוי הבא, בעוד שאישה תשקיע יותר מחשבה בשאלה היכן הייתה הטעות. לכן טוב לשניהם לעבוד יחד.

דוגמאות לסיבות למצב הקיים בו פחות דוקטורנטיות הופכות לנשות סגל  אקדמי מאשר דוקטורנטים:

  • השפעה משמעותית יש לדרישה מחוקרים בסגל אקדמי לעשות פוסט דוקטורט במקום שונה מזה שבו עשו דוקטורט ובגלל ארצנו הקטנטונת, זו בעצם דרישה לפוסט דוקטורט בחו"ל. לנייד משפחה שלמה זה לא מבצע פשוט (מנסיון...) ועוד יותר לא פשוט לנשים, כיוון שגברים עדיין נוטים פחות לעזוב מקום עבודה עבור פוסט דוקטורט של נשותיהן מאשר ההפך. 
  • כמו כן, ברוב המקרים אישה תגיש מועמדות למשרה או למענק כשהיא עומדת ב-100% מהדרישות וגברים עשויים להגיש מועמדות גם כשהם לא עומדים בכל הדרישות, עניין של תפיסה ובטחון עצמי.
  • פרופ' ארהרד (יועצת לנשיא אוניברסיטת תל אביב בתחום של הוגנות במינוי נשים) מדברת על חסם נוסף, והוא "האקלים הצונן" שלא מעודד נשים להתקדם: "הכוונה היא לאווירה בכיתות ובישיבות הצוות. מרצים גברים, וגם מרצות, אולי גם אני לפני שנהייתי מודעת לכך, פונים לגברים יותר כדי שיביעו את דעתם, הגברים ממהרים יותר להביע דעה אף אם איננה מבוססת. כך נוצר אקלים שמקשה על נשים להתבטא".

בנסיון להבין מה הסיבות לפער הזה עלו מספר כיווני חשיבה וכיום מנסים לתת להם מענה, בעיקר באוניברסיטת תל אביב, בעידודה של פרופ' רחל ארהרד, אך גם באוניברסיטאות האחרות ננקטים צעדים בעקבות המלצות ועדת ארנון (בראש פרופ' רות ארנון ממכון ויצמן, ממציאת תרופת הקופקסון ומי שהייתה יו"ר האקדמיה הלאומית למדעים וראש ועד קידום וייצוג נשים). מה נעשה כיום כדי לשפר את המצב:

  • מתן מלגות לעידוד נשים לצאת לפוסט דוקטורט שמאפשרות הקלה למשפחה להשתלב במקום החדש.
  • שיפור תהליכי החניכה לתלמידות הדוקטורט - הכוונה, הדרכה, עידוד, תמיכה ומתן מידע כדי לאפשר תכנון מראש כבר בתקופת הדוקטורט.
  • באוניברסיטת תל אביב ישנה דרישה לכל הפקולטות להציג את נתוני שילוב הנשים בסגל שלהן ולהציב יעדים לשיפור. גם אוניברסיטאות אחרות לקחו על עצמן משימה של שיפור שילוב הנשים בעקבות דוח ארנון. העלאת המודעות לכך היא כבר שלב נכון, כיוון שלעיתים קרובות ה"אקלים הצונן" לא נעשה בכוונה רעה אלא המשך של הדרך בה דברים נעשו בעבר. 
  • פרופ' ארהרד מובילה מהלך נוסף של גיוס אקטיבי של נשים ישראליות הנמצאות בפוסט-דוקטורט בחו"ל כדי שיגישו מועמדות למשרות באוניברסיטה.
מקווה שהתוכניות הללו ישפיעו ויצומצם הפער בין גברים לנשים גם בתחום הסגל האקדמי בעיקר בתחומי ההנדסה והמדעים שם אחוז הנשים נמוך במיוחד.

תגובה 1: