‏הצגת רשומות עם תוויות סיבות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות סיבות. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 22 בנובמבר 2014

לא תמיד כדאי

תמיד חשבתי שכדאי לעודד בנות ללמוד מדעים וטכנולוגיה וחשבתי שכל מיזם כזה שיוצא לפועל הוא תמיד יותר טוב מאי עשייה. אמנם לא תמיד מודדים את ההשפעה של המיזמים הללו ויש בוודאי קושי במדידת ההשפעה לטווך ארוך, אך חשבתי שאם לא מועיל, בוודאי לא מזיק.
טעיתי. לאחרונה קראתי תוצאות מחקר שאותו ביצעה ד"ר יעל במברגר ופורסם ב"קריאת ביניים" 2013, גיליון 20, (עלון למורי מדעים וטכנולוגיה בחט"ב). המחקר מתאר הערכה שנעשתה על מיזם באחת מחברות ההיי טק, שמטרתו היתה לעודד בנות למדע וטכנולוגיה. 

להפתעתי, בהשוואה לקבוצת הביקורת (בה היו בנות שלא השתתפו במיזם), נראה כי בעקבות הסיורים חלק מתלמידות קבוצת המחקר (כנראה אלו שלא היו בטוחות ביכולתן) "נבהלו": יותר תלמידות תפסו את המהנדסת והמדענית בצורה חיובית פחות, פחות תלמידות חשבו שהן מסוגלות לעסוק במקצוע מדעי-טכנולוגי ופחות תלמידות בחרו במגמה מדעית-טכנולוגית. כל זאת, בהשוואה לקבוצת הביקורת שבה לא נמצאו תופעות אלו. רצוי לציין כי הנערות שהשתתפו במיזם עשו זאת מבחירה מלאה והמאפיינים שלהן דומים לאלו של קבוצת הביקורת.
השאלה הגדולה היא, מה קרה שם?
כנראה שהרושם שהבנות קיבלו היה "חיובי מידי"...

הנושאים עליהם דיברו בזמן הביקורים במפעל לא היו מובנים (המהנדסות דיברו במושגים שהבנות לא הכירו). השימוש במונחים מקצועיים יצר אצל התלמידות את הרושם שמהנדסת היא אישה חכמה, אך גרם לירידה בתחושת המסוגלות שלהן עצמן לעסוק במקצוע כזה בעתיד.
פתרון אפשרי: מורה מתווכת מטעם בית הספר, שמכירה את עולם הידע של התלמידות. היא יכולה לבקש מהמהנדסת המדריכה את הסיור להסביר ולהרחיב בנקודות בלתי מובנות וכך לגרום לתלמידות תחושה שהן מבינות. זאת ועוד, בדרך זו התלמידות היו רואות שלא רק הן אינן מבינות, אלא גם תלמידות אחרות או מבוגרים אחרים כדוגמת המורה, ותודות לכך תחושת המסוגלות שלהן לא הייתה נפגעת.
סיבה נוספת יכולה להיות הפער הגדול מידי בין הנערות בחטיבה והמהנדסות. ייתכן שתלמידות יב היו מקבלות ערך רב יותר ממפגשים כאלה. ייתכן שחטיבת הביניים אינו הזמן המתאים לכך (מחקר אחר הראה כי נערות בגיל חטיבת ביניים שנחשפו לכתבות על מדעניות, שכללו תמונות שלהן במקום העבודה העדיפו לא לבחור במקצועות דומים...).
כמו כן, ממחקרים עולה שההשפעה של דמות לחיקוי טובה יותר כאשר היחסים הם ארוכי טווח וכוללים קשרים פורמליים ובלתי פורמליים. שיחות על קשיים, כשלונות, ואתגרים יכולים להציג לנערות את הנשים שמאחורי ההצלחה.
המחקר הזה קצת ערער לי את הבטחון בצדקת הדרך... אבל אז התעשתתי וחשבתי על כך שזה טוב שיש מיזמים ש
עליהם עושים מחקרי הערכה מסודרים, כיוון שעכשיו נוכל להסיק מסקנות ולשפר את המיזמים הבאים.
ובשבוע הבא כשאני הולכת להדריך קבוצת נערות נוספת, אני אשים לב הרבה יותר למילים ולמושגים בהם אני משתמשת...

יום שישי, 19 באפריל 2013

אמת או בדיה (וגם "מה קורה להם בין גיל 10 ל14")

מסמך שפורסם באתר מוזיאון המדע בירושלים שנקרא: אמת או בדיה - עשר שאלות על מדע מסכם ראיות מחקריות איכותיות ועדכניות מרחבי העולם הנוגעות לחינוך מדעי ומתמטי ומעלה המלצות לשינוי. באמצעות עשר שאלות בנוסח "אמת או בדיה", מוצגים טיעונים בזכות החשיבות הרבה של הטמעת המודעות לקריירות בתחומי המדע והטכנולוגיה בתוך תוכנית הלימודים הכללית של בתי הספר.
מתוך המסמך: 
ראיות מסקר גדול שנערך בבריטניה מעלות שנקודת הזמן שבה ילדים מחליטים ש"מדע זה לא בשבילי" היא בגילאים 10-14. הגברת ההתעניינות של צעירים במדע או בהפיכתו לתחום ”כיפי“ יותר לא תעזור כאשר קיים נתק בין ההתעניינות והשאיפות. המחקרים מראים שאפילו אלה שנהנים מלימודי מדע, ומצליחים בהם, עשויים להחליט כבר בגיל צעיר שמדע הוא לא בשבילם כיוון ששאיפותיהם מושפעות במידה רבה מהרקע החברתי שלהם ומנסיבות משפחתיות.

נשמע מייאש, נכון? אני רואה בזה דווקא את ההזדמנות. זה מצביע לנו על אחד המפתחות לשינוי: המשפחה, הסביבה והקשר עם השאיפות. אז בואו נדאג להשפיע על השאיפות של הצעירים והצעירות לכיוון הנכון מצד אחד וננסה להשפיע גם על ההורים מהצד השני. 
רעיונות בבקשה!

יום שני, 8 באפריל 2013

אז מה קורה בכיתה?...

אחת הסיבות עליהן כתבתי ברשומה קודמת, לכך שבנות בוחרות פחות בתחומי המדעים והטכנולוגיה היא התייחסות דיפרנציאלית של מורים/ות (יועצים/יועצות וגורמים במערכת החינוך) לבנים ולבנות. כתבתי שם שבהתייחסות מורה-תלמיד קיימת העדפה של המורים לקידום הבנים. בכיתות פיזיקה נתנו מורים לבנים לענות על יותר שאלות ולדבר יותר זמן מאשר לבנות, וכן הם לקחו יותר ברצינות את תשובות הבנים מאשר את אלה של הבנות ונתנו לבנים משוב יותר מאתגר. יש לציין שבמקרים רבים הדבר נעשה באופן בלתי מודע.  (מתוך המאמר של דר' רונית אשכנזי).

כדי להתמודד מול בעייה זו ולעורר מודעות אצל המורים והמורות, יצרו במוזיאון המדע בירושלים ביחד עם גופים נוספים מסמך (במיזם בשם TWIST של האיחוד האירופי) ומטרתו לתת המלצות לדרכי הוראה המעודדות בנות ובנים בתחומי המדע והטכנולוגיה

כל ההמלצות טובות מאוד לדעתי.
אנא הפיצו את המסמך לכל המורים והמורות ותלו בחדרי המורים.
הנה רק חלק מההמלצות:

  • עודדו בנות להשתתף בשיעור באותה תדירות כמו בנים, והקפידו לשאול את הבנות גם שאלות קוגניטיביות ברמה גבוהה. ממחקרים עולה כי מורים, משני המינים, יוזמים אינטראקציה רבה יותר עם בנים, וברמה קוגניטיבית גבוהה יותר.
  • העמידו רף ציפיות גבוה גם לבנים וגם לבנות. הימנעו מטיפוח-יתר של הבנות (טיפוח-יתר מעודד תלות, במקום עצמאות).
  • תנו לבנות סיוע ומשוב במידה שווה כמו לבנים. לרוב, בנים מקבלים יותר עזרה ושבחים המפתחים הערכה עצמית. ספקו משוב בעל תוכן לתשובות של בנות ובנים כאחד – אל תסתפקו בהנהון או אישור לקוני. שימו לב! האם תגובתכם שונה כלפי בנות או בנים?
  • צרו איזון בין פעילויות תחרותיות לכאלה המבוססות על שיתוף פעולה. בנות רבות מפיקות יותר מלמידה במצבים המבוססים על שיתוף פעולה, חלקן אף נמנעות מלהשתתף בפעילויות תחרותיות. הפעילו את הכיתה מדי פעם בקבוצות קטנות ומופרדות מגדרית. מחקרים מראים שפעמים רבות בנות פועלות טוב יותר כאשר הן נמצאות בקבוצה של בנות.
  • הקדימו לכל שיעור סקירה כללית של החומר שיילמד. בנות רבות מפיקות יותר מלמידת ”התמונה הגדולה“, מאשר מפרטים בודדים.
  • חכו 4-5 שניות לפני שתבחרו תלמיד/ה לענות על שאלה. בנות נוטות לחכות עד שניסחו את התשובה במלואה לפני שהן מצביעות, בעוד בנים נוטים להצביע מיד ואז לנסח תשובה; השהיית התשובה מאפשרת ליותר תלמידים להשיב על השאלה, וגם נותנת הזדמנות שווה לבנים ולבנות להשיב.
  • שיפטו את תוכן הדברים של כלל התלמידים, לא את האופן שבו הם/ן מדברים/ות. בנות, יותר מבנים, מהססות או מתנצלות, אל תצאו מההנחה שזה סימן שאינן יודעות את התשובה


יום ראשון, 31 במרץ 2013

מי יודע מדוע ולמה?....

במאמר שכתבה דר' רונית אשכנזי לפני כמה שנים, ישנו תאור טוב של הסיבות  
מדוע בנות בוחרות פחות במקצועות הנדסיים ומדעים מדויקים?
הכנתי סיכום קצר, אבל שווה לקרוא את המאמר כולו. 
שלוש סיבות עקריות: 
1. גורמים שמקורם בתהליכי חינוך וחיברות שראשיתם בגיל הרך:
  • בנות נחשפות לצעצועים, משחקים ותחביבים הקשורים בפיזיקה הרבה פחות מבנים ולכן לומדות לזהות פעילויות בעלות אוריינטציה פיזיקלית כשייכות לעולם הגברי ולא לעולמן. 
  • מסרים סמויים בתמונות ובספרי לימוד ותפיסות סטריאוטיפיות של מקצועות "גבריים" ו"נשיים".
  • הבדלים בציפיות מבנים ומבנות: בעוד שהחברה "מצפה" מבנים להצליח בלימוד המקצועות המדעיים טכנולוגיים ולפתח בהם קריירה, הציפיות מן הבנות לרוב נמוכות יותר או אינן מכוונות לתחומים אלה.
  • דמויות לחיקוי בבית ובסביבה: עקב העובדה שפחות נשים בחרו להתמחות במקצועות המדעיים טכנולוגיים, בנות ובנים פוגשים בסביבתם מעט דמויות לחיקוי מתחומי ההנדסה, והמדעים המדוייקים, ובפרט נשים המשלבות מדע ומשפחה, מכאן מתחזק הדימוי ה"גברי" של מקצועות אלה, ובנות ממעטות לבחור בהם כמקצועות בהם יעסקו בעתיד.
2. גורמים הקשורים להבדלים בין בנים ובנות בסגנון הלמידה
  • המקצועות המדעיים וההנדסיים נחשבים למקצועות הישגיים ותחרותיים, שבהם ההתמודדות היא אישית ועצמאית, ואילו הבנות מעדיפות למידה חברתית ולמידה בקבוצות המשלבת עבודת צוות ולמידה חווייתית. 
  • יש לציין שהבנות פחות מאמינות ביכולותיהן. חוסר האמונה ביכולת העצמית ושיטות הוראה שאינן מתאימות לסגנון הלמידה המועדף על הבנות, מביאים לכך שהבנות חוששות שלא יצליחו להגיע להישגים, שהן מצפות מעצמן, אם יבחרו להגביר את המקצועות המדעיים-טכנולוגיים, ולכן הן נמנעות מלבחור בהם.
3. התייחסות דיפרנציאלית של מורים/ות (יועצים/יועצות וגורמים במערכת החינוך) לבנים ולבנות.
בהתייחסות מורה-תלמיד קיימת העדפה של המורים לקידום הבנים. בכיתות פיזיקה נתנו מורים לבנים לענות על יותר שאלות ולדבר יותר זמן מאשר לבנות, וכן הם לקחו יותר ברצינות את תשובות הבנים מאשר את אלה של הבנות ונתנו לבנים משוב יותר מאתגר. יש לציין שבמקרים רבים הדבר נעשה באופן בלתי מודע. 

בהמשך אנסה להביא רעיונות ממקורות שונים ל"מה אפשר לעשות" בנושא.