יום שלישי, 28 בנובמבר 2017

מדעי החיים האמיתיים



כתבה ממוסף הארץ באפריל 2016 נשארה אצלי בניירת והחלטתי סוף סוף לכתוב עליה. כמו תמיד, ממליצה לקרוא את הכתבה המקורית , אבל אתן כאן תקציר.

סטודנטיות צעירות ללא ילדים חושבות שאין הבדל בין נשים לגברים, טוענות לשותפות מלאה עם בני הזוג שלהם וגאות בכך שיש בינהם שיוויון מלא..

אז למה פרופ' נירית דודוביץ' מהמחלקה לפיזיקה של מערכות מורכבות, פרופ' מאיה שולדינר מהמחלקה לגנטיקה מולקולרית ופרופ' מיכל שרון מהמחלקה למדעים ביומולקולריים — כולן ממכון ויצמן למדע נשואות עם ילדים, החליטו לעסוק בנושא?..
תוצאת תמונה עבור מכון ויצמן

הן אומרות שבתחילת דרכן האימהית הן גילו שאין שיוויון. לכולן יש בעלים מעורבים מאוד, זה ברור כי ללא בעל תומך ואוהב הן לא יכלו להיות היכן שהן היום. אבל אין שיוויון. הגברים והנשים נושאים בסוג אחר של נטל, גם אם יש חלוקה של 50% בנטל. במקרים רבים האמהות מעורבות יותר בהיבטים רגשיים של הילדים ובניהול הזמן שלהם (חוגים, ארועים, מטלות, מתנות יום הולדת לחברים.. וכו.) וזה דורש לא רק זמן אלא משאבים קוגניטיביים.

במדע יש אתוס שמדען טוב הוא מדען שמחוייב למדע במאה אחוז. עם האִמָּהוּת הן הבינו שאפשר גם אחרת, אפשר לאהוב מדע עד בלי די ולהיות מדעניות מעולות, אבל הדבר החשוב הוא המשפחה ועליה הן לא מוותרות.

לכן הן פתחו קורס שנקרא "שילוב בין מחקר ואמהוּת" עבור סטודנטיות המתכננות משפחה או נמצאות בהריון. כדי לעזור להן בשלבים הראשונים של האִמָּהוּת כדי שהקושי בשילוב בין עבודה למשפחה לא יגרום להן לעזוב את התחום.

בקורס הן מספרות על חוויות אישיות, אומרות שעלולים להיות קשיים אדירים והן עצמן עברו את זה, אבל שזה נהיה קל יותר עם זמן, שהסטודנטיות לא תחשובנה שאם קשה להן הן צריכות לעזוב. מסבירות להן איך צפוי המסלול שלהן להיראות.

ובזכותן הסטודנטיות מרגישות מסוגלות גבוהה יותר להתמודד עם הקשיים ולא לוותר.


תגובה 1: