איך ולמה "תכנתתי" נערות וגם איך הקוף שייך לסיפור

השבוע הדרכתי שוב קבוצה של בנות בכיתה ט' מבית ספר אמי"ת בגבעת שמואל בפרויקט שנקרא 'פני"ם חדשות למדע וטכנולוגיה'. אמרו לי מראש שזו תהיה קבוצה גדולה (בין 30 ל 40 בנות) וכולן מעוניינות להשתתף בפרויקט (גם הזהירו אותן להיות ממושמעות..). המצגת שהכנתי על פיתוח אפליקציות הסתיימה די מהר ואז התחלתי ללמד עקרונות בתכנות. כיוון שזו היתה קבוצה גדולה והיו לי רק מסך ומקרן וכיוון שבקבוצה של השנה שעברה, כשניסיתי ללמד קצת Scratch על מחשב ומקרן היה לקבוצה קשה להתרכז, הפעם לימדתי בלי מחשב ובלי תוכנה... אלא עם התנסות מעשית שבה אנחנו "מתכנתות" בנות שהתנדבו לבצע משימות. היתה השתתפות פעילה של הרבה בנות והיה נראה שהן נהנות, וגם אני נהניתי. אני מקווה שהצלחתי להראות להן שכל אחת מהן יכולה ללמוד תכנות, כך שכאשר יציגו בפניהן את המגמות לשנה הבאה הן לא תרתענה מלבחור במגמת מחשבים.

המלצה חמה ממני למי שרוצה להנגיש את התכנות אפילו לילדים ביסודי, לכו על CodeMonkey! חברה ישראלית מפתחת את התוכנה שמלמדת עקרונות בתכנות, שלב אחר שלב בעזרת משימות (בהן הקוף החמוד צריך להגיע אל הבננות) ומשוב על הקוד שהילד כתב . 30 השלבים הראשונים פתוחים לכולם ללא תשלום. למי שבית הספר שלו רשום לאתר "אופק" של מט"ח בתוכנית פרימיום  כל השלבים אמורים להיות פתוחים (90 שלבים סה"כ).
הבת הקטנה שלי ואפילו הבן שבחטיבה (שכבר למד לתכנת עם scratch) מתקשים להתנתק מהתוכנה החמודה והמאתגרת הזו.

נסיכות שמדברות במילים גסות...

אפשר להתווכח על: האם ראוי להשתמש בילדות צעירות כל כך לתעמולה ולאמר להן לדבר בצורה הזו, אבל אי אפשר להתווכח עם מה שהן אומרות ולא עם העובדה שהסרטון הזה הפך להיות ויראלי, אתם מוזמנים להוסיף לו צפיות...:

גם ילדה בת 13 יכולה לבנות אפליקציה לשליטה מרחוק על מזגן

אח של קלאודיה חברה שלי הלך עם הבת שלו שָׁנִי להאקתון (מרתון של תכנות יצירתי), שם ביחד עם חבר נוסף בנו אפליקציה לשליטה מרחוק על מזגן לכל חדר בנפרד. מתקינים רכיב ממוחשב זעיר על כל מזגן בבית או במשרד. רכיב זה משדר לשרת ובעזרת האפליקציה, המחוברת לשרת, ניתן לשלוט על הטמפרטורה והלחות בכל חדר בנפרד. שָׁנִי, שלמדה בתקופה האחרונה כיצד ליצור גרפיקות עיצוב, היא מעצבת המוצר. היא עיצבה באופן מלא את המוצר לiPad ולiPhone ותעבוד בקרוב על עיצוב לאנדרואיד.

זו דוגמא והוכחה לאן ניתן להגיע כאשר יש רצון ויכולות וגם קיימת דחיפה הורית ומתן כלים...

עוד פרטים בקישור.

מוּדָעוּת ומה עוד?

מתוך אתר פיסגה

לפני כמה שבועות הדרכתי קבוצה של מדריכים מעמותת פסגה שפותחת השנה חוגים לילדים בתחום הסייבר ואחד היעדים המרכזיים שלה הוא שילוב בנות בתוכנית. מטרת ההדרכה היתה שהמדריכים יהיו בעלי מודעות גבוהה לשילוב בנות בחוגים ויתרמו לעידוד הבנות שמגיעות לחוגים הללו להנות ולהתמיד.

היה מאוד מעניין. היו כ14 מדריכים, עם רוב נשי מובהק. המדריכים והמדריכות ברובם סטודנטים וכולם עם רקע טכנולוגי חזק (חוגי סייבר או לא...).

היה נראה שהמדריכות יודעות יותר על מה אני מדברת מאשר המדריכים. למשל ציטוט מטענה של מדריך: "מי אמר בכלל שרוצים להגיע לכך ש50% מהמהנדסים יהיו נשים?...". התשובה שלי היתה שאנחנו לא רוצים לדחוף אנשים (לא גברים ולא נשים) לעסוק בתחומים שלא מתאימים להם, אבל אנחנו צריכים לוודא שאם יש למישהי את היכולות לעסוק בתחומים מדעיים הנדסיים, תנתנה לה כל האפשרויות לעסוק בכך, ואם צריך להתאים את דרכי ההוראה כדי שיותר בנות תעסוקנה בתחום, זה מה שצריך לעשות. 

אחרי תאור הבעיה במצב הקיים להעלאת המודעות ותאור של מה ניתן לעשות כדי להקל על השתלבות של ילדות/נערות בחוגים האלו, שאל אותי אחד המדריכים: "אני לא מבין, בהתחלה אמרת לנו שצריך להתנהג בצורה שווה לבנים ולבנות ואחר כך את אומרת שכדי לשלב בנות צריך לעשות אחרת מאשר עם הבנים, אני כבר מבולבל". 

שמחתי שהמדריך העלה את הנושא. נכון, זה באמת יכול לבלבל. אנחנו רוצים הזדמנות שווה לבנים ולבנות, ואם זה אומר שצריך לתת לבנות להשתתף בכיתה במידה שווה ולתת להן משוב באותה מידה שנותנים לבנים, זה מה שנעשה. אבל ייתכן שיש דברים שצריך לעשות אחרת כי הם לא מותאמים לדרך שבה חלק גדול מהבנות לומד. למשל, בנות רבות מעדיפות פעילות שדורשת שיתופי פעולה ולא פעילות תחרותית, זה לא אומר שלא נעשה תחרויות בכלל (כי אצל בנים זה דווקא מעלה מוטיבציה), אבל זה אומר שניצור איזון בין תחרויות לבין פעילות בצוותים עם שיתופי פעולה. ובכלל, בכל תחום שבו זה לא יפריע לבנים אבל יעזור לבנות, כדאי לשים לב אליו: החל בסביבת עבודה נעימה ואסטתית, הסבר על התמונה הכוללת לפני ירידה לפרטים, ועד שימוש בידע מוקדם לבניית ידע חדש. 

ההמלצה שניקלטה הכי טוב על ידי המדריכים היתה ההמלצה לחכות 4-5 שניות לפני שבוחרים מישהו לענות על שאלה (הסיבה היא שבנות נוטות להמתין לניסוח השאלה במלואה ולנסח בעצמן את התשובה לפני שהן מרימות יד, אם לא נמתין לא נאפשר להן להספיק להרים יד ולענות).

אני מקווה שהמדריכים והמדריכות יצליחו ויהנו בהדרכה ויחנכו דור חדש של ילדות שלא תחשובנה שסייבר זה עניין לבנים בלבד...

נא להכיר - האישה הראשונה שזוכה בפרס פילדס

מרים מירזחאני היא האישה הראשונה שזכתה (לפני כשבועיים) בפרס פילדס (Fields Medal) שהוא פרס מקביל לפרס נובל, אך בתחום המתמטיקה. הפרס מחולק פעם בארבע שנים לאנשים בעלי התרומה החשובה ביותר במתימטיקה ובתנאי שגילם קטן מ-40 שנה. מירזחאני, ילידת טהרן, שלמדה באיראן עד סיום התואר הראשון שלה, היא בת 37 ומכהנת כיום כפרופסור בסטנדפורד. בין תגובותיה לזכייה היא גם אמרה כי: "זה כבוד גדול. אשמח אם זה יעודד מדעניות צעירות ומתימטיקאיות, אני בטוחה שיהיו עוד הרבה נשים שיזכו בפרס כזה בשנים הקרובות". הפרס הוענק לה על תרומתה יוצאת הדופן להבנה של הדינמיקה והגאומטריה של משטחים מעוגלים.

מי שרוצה הסבר במילים פשוטות יחסית על תחום המחקר שלה מוזמן להכנס לקישור הבא. ההסבר נכתב ע"י שיר פלד, שעובד איתי בחברה שמפתחת את Matific, מאות פעילויות ממוחשבות במתמטיקה לגילאי בית ספר יסודי, שיראו לכם שילדים יכולים ללמוד לאהוב מתמטיקה. בארץ המוצר נקרא "עשר אצבעות", תתרשמו בעצמכם.

בנות! לא לצפות בפרסומות לפני מבחן במתמטיקה

לא מזמן גיליתי את אתר הפייסבוק שנקרא "מכנה משותף", פרויקט התנדבותי להעלאת מודעות לסטריאוטיפים מגדריים בכיתות ט'-י'.

מזמינה אתכם להכנס לראות איך מציגים לבני נוער פרסומות מסוגים שונים ומנתחים מה מצחיק ולמה, דנים בסטראוטיפיים מגדריים (משני הצדדים, לא רק מה מצפים מבנות, אלא מה הציפיות מבנים וכמה הציפיות האלו לא מאפשרות לאנשים להיות מי שהם, כי הם מרגישים לחץ להיות כמו שמצופה מהמגדר שלהם).

באחת הרשומות יש סיכום של מאמר שדן בקשר שבין צפיה בפרסומות ותוצאות מבחנים במתמטיקה. 

זהו הקישור למאמר עצמו, ואת הרשומה תוכלו למצוא באתר הפייסבוק של "מכנה משותף" בתאריך ה30 ביוני. ברשומה נכתב:

יש לך מבחן במתמטיקה מחר? הימנעי מפרסומות!

אנחנו נוטים לחשוב שפרסומות הן "רק בידור", וש"זה לא משפיע עלי!" אך מחקרים מראים כי כאשר נשים נחשפות לפרסומות אשר בהן סטריאוטיפיים מגדריים לפני מבחן במתמטיקה, ביצועיהן במבחן יורדים! בניסוי נוסף, לאחר הצפייה בפרסומות נשים נטו להעדיף תחומים שתואמים יותר את הסטריאוטיפ המגדרי הנשי ופחות תחומים שאינם תואמים את הסטריאוטיפ.

הבעיה איננה הפרסומת עצמה, אלא שהיא מעוררת אצלנו את הסטריאוטיפים השליליים, שיש לנו על נשים כגון האמונה ש"נשים אינן טובות במתמטיקה". יש דרכים שונות בהן סטריאוטיפים באים לידי ביטוי באופן בלתי מודע. התופעה בה נראים שינויים בביצועים כתוצאה מעירור הסטריאוטיפ נקראת "האיום הסטריאוטיפי".

לצערנו, דימויים סטריאוטיפיים נמצאים לא רק בפרסומות אלא בכל המרחב הציבורי שלנו, ולא ניתן להמנע מכל דבר שיעורר אצלנו את "האיום הסטריאוטיפי". כל עוד קיימים סטריאוטיפים מגדריים שליליים, הם משפיעים על כולנו. אפילו נשים עם מודעות פמיניסטית אינן חסינות מהשפעתם, שכן השפעה זו היא - כאמור - אוטומטית ולא מודעת.

יש כנראה משהו שלא עושים או שעושים לא נכון

ביום שלישי האחרון השתתפתי ביום עיון בנושא קידום תלמידות במדע וטכנולוגיה באוניברסיטת תל אביב, בהשתתפות נציגים מגופים שונים שכולם עוסקים בנושא בצורה זו או אחרת. 

בתחילת יום העיון כבר עלה הנושא המרכזי והוא שבתחום המדעים המדויקים וההנדסה אחוז הנשים עומד במקום, אין ממש מגמת שיפור למרות מאמצים רבים שנעשים, אז כנראה שיש משהו שלא עושים או שעושים לא נכון (ספוילר: לא גילינו מהו, גם בסוף יום העיון.... אבל זה בסיס טוב להתחלת הדיון).

אני חורגת ממנהגי וכותבת רשומה ארוכה מהרגיל כי חשוב לי להעלות על הכתב את הנושאים שעלו ביום העיון.

פרופ' רחל ארהרד, יועצת הנשיא לקידום נשים באונ' תל-אביב הנחתה את יום העיון. גב' בינה בר-און מנכ"לית משרד המדע דיברה על התנופה שהנושא קיבל עם כניסתה של המדענית הראשית החדשה פרופ' נורית ירמיה ועל כך שנערות ונשים צעירות עדיין נרתעות מהנדסה, ולא בגלל שזו עבודה קשה או לימודים קשים (הרי רבות רוצות להיות רופאות) ואף על פי שהנדסה זה כבר לא כמו שהיה פעם (מקצוע גברי, שמתלכלכים בו...). היא ציינה שחלוקת התפקידים בין משרדי הממשלה הינה: משרד המדע מטפל בנושא בתחום החינוך הבלתי פורמלי ומשרד החינוך מטפל בו בתחום החינוך הפורמלי.

פרופ' ירון עוז, דקאן הפקולטה למדעים מדוייקים באוניברסיטת תל אביב, ציין שישנן נקודות חיתוך חשובות של קבלת החלטות שמשפיעות על העתיד של הנערות/נשים. נקודה אחת היא לפני התיכון בבחירת המגמה ולטענתו הנקודה הנוספת שאותה הוא רואה, היא נקודת הפוסט דוקטורט, שם נשים מוותרות ולא ממשיכות הלאה. לכן למרות שהן בעלות תואר שלישי, רק מעטות ממש הופכות להיות לחברות סגל באוניברסיטאות בארץ.

גב' ורד סוויד, מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה, דיברה על המורכבות של הנושא ובאילו דרכים הרשות מנסה לפעול כדי ליצור שינוי. יש פעילויות רבות שנעשות, חלקן במטרה ליצור שינוי המשפיע בטווח הקצר (ובעל השפעה תודעתית בטווח הרחוק) כמו פעילות חקיקתית כדי להגדיל את כמות הנשים בתפקידים בעלי השפעה רחבה כגון: העלאת אחוז הנשים בועדות ממשלתיות, כדירקטוריות בחברות ממשלתיות, בפוליטיקה הארצית והמקומית, בחבר הנאמנים של אוניברסיטאות ובתפקידים בכירים במשרדים ממשלתיים ובמשטרה. יש פעילות של בדיקה של כל הצעת חוק לפי מגדר (למשל: כשרצו להעלות את גיל הפנסיה לנשים, גילו שחוק כזה יכניס 50% מהנשים לעוני ליותר שנים, כיוון שהן גם כך לא עובדות כבר לפני גיל 60). ישנן פעילויות  שמטרתן היא השפעה בטווח הרחוק על התודעה של מקומן של נשים משפיעות בחברה הישראלית, שמתבטאת בקידום הנצחת נשים על מטבעות, שטרות וברחובות ערים.

פרופ' Judith Singer מהרווארד ציינה גורמים המשפיעים על קידום והתקדמות נשים, שאותם כדאי לקחת בחשבון כאשר מתכננים מיזמים בנושא: 

• תפקיד המנטורינג - עד כמה חשוב שיש מישהו שמעודד ודוחף את הנשים לעשות את הצעדים שאותם הן חוששות לעשות.
• הטיה לא מודעת (implicit bias) - בגלל המצב הנוכחי, בו יש יותר גברים בתפקידי מדע וטכנולוגיה, בתגובות שלנו ישנה הטיה מובנית לכיוון גברים בתחום וקישור נשים לתחומים אחרים. 
• סטריאוטיפים - ישנה השפעה גדולה של סטריאוטיפים על הנשים עצמן ולא רק על איך שמתייחסים אליהן. לדוגמא, אם יספרו לנשים שבתחום מסוים נשים פחות טובות, תהיה לכך השפעה שלילית עליהן ועל הדרך בה יתמודדו עם מבחן בתחום (מעניין שגברים פחות מושפעים מכך).
• התפקיד של מודל לחיקוי - מודלים נשיים לחיקוי משפיעים על נשים צעירות ונערות לחיוב באופן משמעותי.
• פער בבטחון עצמי - נשים לא מציעות עצמן לקידום ולהעלאה כמו גברים (אישה תגיד לעצמה: "לא עשיתי תפקיד כזה אז אני כנראה לא מתאימה, אין טעם לנסות"; גבר יגיד: "לא עשיתי את רוב הדברים הנדרשים לתפקיד כזה, אז זו הזדמנות להתקבל לתפקיד כזה"...).

דר' Beth Gamese מקמברידג דיברה על חשיבות ההערכה של מיזמים. לעיתים כספים רבים מבוזבזים על מיזמים שנראים כאילו הם כדאיים אבל לא משנים כלום בשורה התחתונה וחבל. כדאי להעריך, כדי להבין סיבות להצלחה או אי הצלחה של תוכנית, כדי לדעת האם להפסיק אותה בזמן, כדי שגם אחרים ילמדו מהנסיון (כלומר הערכה גם של ההטמעה וגם של התוצאות). למרות מחקר מעמיק שעשתה בנושא, אין לה כרגע best practices לקידום נערות למדע וטכנולוגיה, כיוון שלא בכל המיזמים יש מספיק נתוני הערכה (איך בדיוק נעשה המיזם, שימוש בקבוצות השוואה, מדידת השפעה ארוכת טווח ועוד).

פרופ' ארהרד סיכמה שההערכה חשובה ובתוכה כמובן הערכת עלות תועלת (שלא כל מנהל תוכנית מעוניין בה...), היא מציעה להקים מועצה שתדון בנושאים האלה ותבחר את הצעדים הבאים.

יצאתי מיום העיון עם תחושה מעורבת של שביעות רצון מכך שהנושא מקבל מיקוד מגורמים רבים במדינה, והחמצה על כך שלא דובר בעצם על "Best practices לקידום תלמידות במדע וטכנולוגיה" ורק ביום העיון הבא (שאני מקווה שיהיה בקרוב) אולי נתחיל לדבר על מה צריך/ניתן לעשות. אני חושבת שמבנה של קבוצות עבודה שמדווחות על תוצאותיהן לקראת סוף היום יכול להיות יעיל לפגישות הבאות.