הפערים בין גברים ונשים בסגל אקדמי - ובעיקר במדעים מדויקים

בכתבה מגלובס מה30.9 יש נתונים לא חדשים על הפערים בין אחוז מסיימות דוקטורט ובין אחוז הנשים בסגל האקדמי, בכל תחומי הדעת ובעיקר במקצועות המדעים המדויקים וההנדסה. הסיבות לחשיבות להעלאת אחוז הנשים בסגל האקדמי הן מגוונות, אתן כאן רק דוגמאות: המדינה משקיעה הרבה בדוקטורנטים ודוקטורנטיות, אך לעיתים מסיבות לא רלוונטיות מאבדים דוקטורנטיות מצויינות (שרק כאשר הן תהפוכנה לחוקרות מן המניין ההשקעה בהן תשתלם). סיבה נוספת היא שצוות חוקרים מגוון מגדרית (כמו גם צוותי עבודה) הוא פורה בעבודתו בגלל נקודות המבט השונות, לדוגמא: גבר שניסוי לא מצליח לו, יחשוב מהר יותר על הניסוי הבא, בעוד שאישה תשקיע יותר מחשבה בשאלה היכן הייתה הטעות. לכן טוב לשניהם לעבוד יחד.

דוגמאות לסיבות למצב הקיים בו פחות דוקטורנטיות הופכות לנשות סגל  אקדמי מאשר דוקטורנטים:

• השפעה משמעותית יש לדרישה מחוקרים בסגל אקדמי לעשות פוסט דוקטורט במקום שונה מזה שבו עשו דוקטורט ובגלל ארצנו הקטנטונת, זו בעצם דרישה לפוסט דוקטורט בחו"ל. לנייד משפחה שלמה זה לא מבצע פשוט (מנסיון...) ועוד יותר לא פשוט לנשים, כיוון שגברים עדיין נוטים פחות לעזוב מקום עבודה עבור פוסט דוקטורט של נשותיהן מאשר ההפך. 
• כמו כן, ברוב המקרים אישה תגיש מועמדות למשרה או למענק כשהיא עומדת ב-100% מהדרישות וגברים עשויים להגיש מועמדות גם כשהם לא עומדים בכל הדרישות, עניין של תפיסה ובטחון עצמי.
• פרופ' ארהרד (יועצת לנשיא אוניברסיטת תל אביב בתחום של הוגנות במינוי נשים) מדברת על חסם נוסף, והוא "האקלים הצונן" שלא מעודד נשים להתקדם: "הכוונה היא לאווירה בכיתות ובישיבות הצוות. מרצים גברים, וגם מרצות, אולי גם אני לפני שנהייתי מודעת לכך, פונים לגברים יותר כדי שיביעו את דעתם, הגברים ממהרים יותר להביע דעה אף אם איננה מבוססת. כך נוצר אקלים שמקשה על נשים להתבטא".

בנסיון להבין מה הסיבות לפער הזה עלו מספר כיווני חשיבה וכיום מנסים לתת להם מענה, בעיקר באוניברסיטת תל אביב, בעידודה של פרופ' רחל ארהרד, אך גם באוניברסיטאות האחרות ננקטים צעדים בעקבות המלצות ועדת ארנון (בראש פרופ' רות ארנון ממכון ויצמן, ממציאת תרופת הקופקסון ומי שהייתה יו"ר האקדמיה הלאומית למדעים וראש ועד קידום וייצוג נשים). מה נעשה כיום כדי לשפר את המצב:

• מתן מלגות לעידוד נשים לצאת לפוסט דוקטורט שמאפשרות הקלה למשפחה להשתלב במקום החדש.
• שיפור תהליכי החניכה לתלמידות הדוקטורט - הכוונה, הדרכה, עידוד, תמיכה ומתן מידע כדי לאפשר תכנון מראש כבר בתקופת הדוקטורט.
• באוניברסיטת תל אביב ישנה דרישה לכל הפקולטות להציג את נתוני שילוב הנשים בסגל שלהן ולהציב יעדים לשיפור. גם אוניברסיטאות אחרות לקחו על עצמן משימה של שיפור שילוב הנשים בעקבות דוח ארנון. העלאת המודעות לכך היא כבר שלב נכון, כיוון שלעיתים קרובות ה"אקלים הצונן" לא נעשה בכוונה רעה אלא המשך של הדרך בה דברים נעשו בעבר. 
• פרופ' ארהרד מובילה מהלך נוסף של גיוס אקטיבי של נשים ישראליות הנמצאות בפוסט-דוקטורט בחו"ל כדי שיגישו מועמדות למשרות באוניברסיטה.

מקווה שהתוכניות הללו ישפיעו ויצומצם הפער בין גברים לנשים גם בתחום הסגל האקדמי בעיקר בתחומי ההנדסה והמדעים שם אחוז הנשים נמוך במיוחד.

ברבי מועמדת לנשיאות ארצות הברית

בגליון גלריה של הארץ לראש השנה קראתי כתבה על ברבי בדמות מועמדת לנשיאות בארצות הברית.

כתבתי כבר בעבר על ברבי ועל בובות אחרות שנוצרו כדי לתת לילדות אפשרויות נוספות לשחק בבובה במידות הגיוניות של נשים וילדות.

לפני כחצי שנה במוזיאון Les Arts Décoratifs בפריז נפתחה תערוכה על ברבי ובה כ700 בובות שפורסות בפני המבקרים את ההתפתחות של ברבי מאז 1959 ועד היום.

בדרך כלל יש לאנשים דעה על ברבי לחיוב או לשלילה, רבים מבקרים אותה ואני בינהם (למרות שיש לי שתי בנות, לא היו ברביות אצלנו, אני לא זוכרת שהן ביקשו...).

בכל זאת מעניין לדעת כמה פרטים שנותנים נקודת מבט נוספת.

הרעיון של ברבי עלה אצל אישתו של יצרן צעצועים כאשר ביתה היתה קטנה וכל הבובות שהיו בחנויות היו בובות תינוקות, שבעצם הציבו את הילדות בתפקיד של מטפלת בתינוקות. היא רצתה בובה שתייצג אישה בוגרת. בתחילה היתה ברבי דוגמנית, אך מהר מאוד יצאו בובות ברבי נוספות שייצגו מגוון מקצועות: מזכירה, שוטרת, מורה וגם וטרינרית, רופאה מנתחת, אשת מחשבים, נהגת מרוצים, ספורטאית אולימפית, חוקרת מאובנים, אסטרונאוטית (אפילו לפני הנחיתה על הירח) וגם בארבע תקופות שונות, מועמדת לנשיאות ארצות הברית.

בעצם באופן מפתיע יש בה משהו פמיניסטי.

כבר משנות ה60 בארה"ב (שנים שבהן הנשים נתפסו כמשניות לבעלים שלהן - ראו את הסדרה Mad Men), ברבי לעומתן היא אישה עובדת, חזקה, ללא בעל וילדים, יש לה רכב משלה ובית משלה. והמצדדים בה אומרים שדווקא זה שהמקטרגים רק מתייחסים לגוף שלה, הם אלו שמייצגים את התפיסה המעוותת של הנשיות, כי אנחנו שופטים בובה שהיא רופאה מנתחת, אסטרונאוטית, וכו' רק על פי גופה.

מה שקרה כנראה הוא שבשנות ה60-70 ברבי היתה אישה עובדת וחזקה אבל בעשורים ה80-90 היא הפכה לנסיכה ורודה, הדגש עבר אל המראה והגוף שלה, היום מנסים לחזור לשורשים שלה, היא שוב אישה חזקה עם קריירות כגון: מעצבת משחקים, יזמית, במאית סרטים ועוד.

בשנה האחרונה יצאו דגמים חדשים של ברבי עם שלושה מבני גוף שונים, הרבה מאוד צבעי עור, עיניים, שער, סוגי תסרוקות ומבני פנים. כל זה במטרה לרכך את ההתעסקות בדימוי גוף נשי הקשור לברבי. 

אז מה רע בה עכשיו?? 

הנה כמה תשובות: למשל, מה עושים עם ברבי? עדיין מלבישים ומפשיטים. גם אם היא מדענית, זה מה שעושים איתה. אם היתה איזו ערכת ניסוי בכימיה שכלולה עם חוברת הסברים, זה היה לכיוון הנכון, אבל כך?

חוץ מזה, ברבי לא באמת יכולה להיות רופאה מנתחת ונהגת מרוצים עם עקבים בגובה עשרה סנטימטרים וגם ברבי לא ניתנת לכיפוף בידיים וברגליים כדי לעבוד בעבודות האלו.

ילדה שמעריצה את ברבי תסתכל במראה ותמיד תחשוב שהיא שמנה.

טענה נוספת היא שכדי "לארגן לעצמך גוף של ברבי" את צריכה להשקיע משאבים רבים, שהם באים על חשבון השגים מקצועיים.

בעולם של היום עדיין יש סיכוי טוב שלא יתייחסו לאישה שנראית כמו ברבי ברצינות או ידחפו אותה לקריירה מסוג מסוים, יתייחסו לאיך שהיא נראית יותר מאשר למה שהיא אומרת ועושה.

אז מה אתם אומרים, עכשיו אתם בעד או נגד?....

כיתת מדעי המחשב נפרדת לבנות, זה טוב?

בכתבה הבאה, בעתון הדיגיטלי "זמן חינוך", שמומלץ לכל מי שמתעניין בחינוך, קראתי על נסיון מוצלח נוסף ליצור כיתת בנות בלימודי מדעי המחשב בתיכון. ממליצה לקרוא את הכתבה, אבל אתן כאן תקציר:
בסרטון הפתיחה של התוכנית, צפיתי כבר לפני שנה כשהתוכנית יצאה לדרך וסיקרן אותי לדעת מה תהיינה התוצאות.

הרקע ידוע לי ואולי לרבים אחרים. יש בין 10% ל 30% בנות בממוצע בכיתות מדעי המחשב, ממוצע שלא השתנה באופן משמעותי ב20 השנה האחרונות, וכיוון ש85% מהבנות בלימודים אלו מצטיינות, כנראה שיש בנות רבות אחרות שהיו יכולות לבחור ללמוד מדעי המחשב ולא עשו זאת.

אז בתיכון אהל שם החליטו לנסות משהו אחר, וקראו לו "נבחרת התלמידות של אהל שם" - כיתה ייחודית למדעי המחשב לבנות, כאשר את כל שאר המקצועות הן לומדות בכיתה מעורבת מגדרית ורק את שיעורי מדעי המחשב הן לומדות בכיתה של בנות בלבד.

אז מה היתה ההשפעה? מלבד העובדה כי נרשמו ללימודי מדעי המחשב יותר בנות מאי פעם (בעקבות מסע הפרסום של התוכנית, נרשמו אפילו יותר בנים למגמה זו) היתה השפעה על האוירה בכיתה ועל אי-נשירה. לדבריה של דנה קליס-רגב, מורת הכיתה למדעי המחשב: "כבר בתחילת השנה האווירה בכיתה הייתה רגועה ותומכת יותר, ללא בעיות משמעת או התפרצויות. התלמידות הרשו לעצמן לשאול שאלות ללא פחד, צורך לעשות רושם או החשש ממה יאמרו אחרים. כמורה, הובלתי את הכיתה להצלחה הן במתן תשומת הלב לכל אחת והן בכבוד הראוי. במהלך שנת הלימודים, שמנו לב כי בניגוד לכיתה בה יש מיעוט של תלמידות, שבה אם תלמידה אחת פורשת מהמקצוע, אט אט אחרות מצטרפות אליה ועוזבות, בנבחרת התלמידות, אם תלמידה עזבה את הכיתה היא לא "גררה" אחריה אחרות, גם אם הן היו חברות קרובות. גם מדד התחרותיות היה קצת אחר, התחרותיות הייתה סמויה יותר, כך שאם חברה בכיתה קיבלה ציון גבוה יותר, הדבר אתגר את שאר חברותיה לקבל ציון ברמה זו או גבוה יותר."

פעם אחר פעם אנחנו רואים שזה עובד, כלומר שבכיתות מתמטיקה ומדעים בנות מרגישות בנוח יותר בכיתה עם רוב של בנות, ופחות נושרות, למה אם כן זה לא מקבל עידוד מתאים ממשרד החינוך?...

מי שמעוניינים לנסות את זה בבית הספר שבו אתם מלמדים, תוכלו לפנות למארגני התוכנית באהל שם (פרטים בכתבה), הם יוכלו לשתף מנסיונם.
ואם יש לכם חוויות דומות לספר, אשמח שתשתפו.

למה יש פחות בנות במסגרות למחוננים ומחוננות?

קצת רקע: בארץ ישנו מבחן איתור מחוננים בכיתה ב' ובדרך כלל קיים מרכז אזורי למחוננים שאליו יוצאים המאותרים כמחוננים ליום בשבוע של פעילויות אחרות מרחיבות אופקים. לחלקם זו הזדמנות לחוות את בית הספר כמקום מעניין (כי בשאר השיעורים משעמם להם), חלקם מגלים שם סוף סוף ילדים כמוהם ומצליחים ליצור קשרים חברתיים שהם לא מצליחים ליצור בכיתות הרגילות שלהם. הם נדרשים לדאוג להשלים את החומר שהם מפסידים באופן קבוע בכיתה הרגילה בעצמם. לקראת חטיבות הביניים ישנו מבחן איתור מחוננים אחר אותו יש לעבור כדי להתקבל למסגרות מחוננים לחטיבה ולתיכון. בחטיבות הביניים יש אזורים בארץ בהם יש מסגרת אחרת אבל דומה (יום בשבוע), יש אזורים בהם יש כיתות מחוננים בהם לומדים בכל השבוע ביחד.
מסתבר שעד לפני כמה שנים המבחן לאיתור מחוננים היה לא מאוזן ולכן אותרו בנים רבים יותר כמחוננים, אך מאז הוא שונה ולכן היחס המגדרי אצל המאותרים מאוזן, אבל ישנן פחות בנות המאותרות כמחוננות שמעוניינות להגיע למסגרות למחוננים, ויש אחוז גבוה יותר של בנות שנושרות מהמסגרות הללו מאשר בנים. עיקר הנשירה הוא במעבר בין היסודי לחטיבות ולתיכונים.

מתוך הקישור:http://nancyebailey.com/2014/09/14/differentiation-and-common-core-a-strange-combination-for-gifted-students/

קראתי את הכתבה הבאה ב"כלכליסט" והופתעתי כיוון שלא הייתי מודעת לבעיות הקשורות לבנות מחוננות. בסביבה הקרובה שלי אני יודעת על בנות מחוננות שנהנות מהפעילויות ומהחברה במרכז למחוננים (יום בשבוע), די גאות להיות שם, ובבית הספר שלהן זו בכלל לא תווית שלילית (איזה מזל...). 
אבל כנראה שזהו המצב החריג, לפי הכתבה יש לבנות מחוננות קשיים עוד מעבר לקשיים של בנים מחוננים בסביבה הרגילה (במקרים רבים התווית של ה"מחוננ/ת" היא תווית של "חננה" שממנה הילדים מנסים להמנע). יש סביבה לא מספיק תומכת של הורים ומורים שמשדרים מסרים כפולים לילדות לגבי חברותיות ויכולות שכליות; ישנו לחץ לימודי  והן זקוקות ליותר עידוד ותמיכה מההורים ומהמורים כדי להאמין ביכולתן ולא לנשור וכך למצות את כישוריהן. ישנו חוסר מודעות לכך שיש נשירה גדולה יותר של בנות ויש למורים ולהורים יכולת השפעה על כך וישנן גם בעיות חברתיות כמו למשל שהבנות רגישות יותר לחוסר איזון מגדרי בכיתות וזקוקות יותר לאיזון הזה כדי להרגיש בנוח וליצור קשרים חברתיים משמעותיים, הן גם ירגישו לא בנוח ליצור קשר עם בנים מחוץ לכיתת המחוננים ויסתירו את המחוננות שלהן כדי להיות כמו כולם.

שאלתי נערות בכיתת מחוננים בתיכון אם הן ממליצות על כיתת המחוננים, ואלה היו חלק מהתשובות:

• "לדעתי מי שמחונן ובוחר שלא ללכת כמעט תמיד זה מתוך שיקול של חברים לפופולריות, שהרי בכיתת המחוננים יהיו רק 'חננות' ורוצים להישאר עם חברים.. אני חושבת שזה בולשיט ושכיתת מחוננים מפתחת אותך לא רק מבחינה שכלית אלא גם מבחינה אישית ואתה לומד לנטוש את כל השמות וההגדרות החברתיות האלה ובאמת מתפתח להיות מי שאתה ללא ההשפעה של מה החברה חושבת עלייך, או לפחות עם פחות. "
• "אני חושבת שבגלל שכל אחד מוזר בפני עצמו הכיתה דיי מקבלת ולכל אחד יש את החבורה שלו, אין לנו כאלה שאין להם חברים בתוך הכיתה גם הכי מוזרים הם פשוט הכי מוזרים ביחד וזה לא בגלל שהם הכי מוזרים אז הכיתה צוחקת עליהם כאילו מקבלים את כולם כזה."
• "לגבי יכולות הלמידה, אצלי לפחות הייתי צריכה להתחיל ללמוד רק מהחטיבה כי איתגרו אותנו קצת יותר ממה שבכיתות רגילות אז אני חושבת שמהבחינה הזאת כדי ללכת לכיתת מחוננים."

מקווה שמורים והורים שקוראים את הרשומה יבינו את הסיטואציה הלא פשוטה בה עומדות הילדות והנערות ומצד השני את היתרונות בכיתת מחוננים ויתמכו בהן ויעודדו אותן.

איך מפיקים דלק ממים?

האם אתם מכירים את פרופסור –משנה לילך עמירב?

קראתי עליה לאחרונה בכתבה במעריב וגם ב"גליליאו צעיר" (עליו מנויים הילדים שלי). היא והמחקר שהיא מריצה סיקרנו אותי ולכן המשכתי לקרוא עליה גם באתר המחקר שלה. התרשמתי מכך שלקבוצת המחקר שלה, הקרויה על שמה, יש אתר משלהם, אתר מושקע שבו מוצגים גם המחקר והחוקרים.

הפקת דלק (מימן) ממים באמצעות אנרגיית השמש ביעילות גבוהה מאוד (בנצילות של 100%)– זו פריצת הדרך הטכנולוגית של קבוצת המחקר מהפקולטה לכימיה בטכניון ובראשה פרופ' עמירב, זוהי כמובן טכנולוגיה שמחכים לה שנים כדי להפטר מהצורך בשימוש בנפט.

פרופ' עמירב גדלה בבית לשני הורים אקדמאים – אביה הוא מדען מוביל בתחום הכימיה האנליטית, ואמה עובדת במחלקה לאיכות הסביבה בעיריית תל אביב. היא סיימה תואר מהנדסת כימיה בגיל 18 והתגיסה לצהל בתפקיד זה ככימאית ביחידה טכנולוגית במודיעין, אמא לשני ילדים ועושה חייל כאמור במחקרים בטכניון. שמחתי לקרוא שהיא גם מעורבת בפעילות בקהילה בתחום קידום המדע ונותנת הרצאות לנערות על תחום המחקר שלה.

המסע אל העולם האמיתי - הספר

השאלתי מהספרייה את הספר "המסע אל העולם האמיתי" עבור הבת שלי (בת 10), כי משהו בו משך אותי. הבנתי שזה סיפור על נסיכה אבל קצת שונה. קראתי פרק כדי לוודא שהוא לא מלא סטריאוטיפים של נסיכות ולקחתי אותו הביתה. נשביתי בקיסמו והמשכתי לקרוא אותו ביומיים שלאחר מכן בכל הזדמנות. גיליתי נסיכה כלבבי, חכמה, אמיצה ומסוגלת להציל את עצמה ואת העם שלה. גם הנסיכים כלבבי, אמיצים אבל רגישים וטובי לב ולא חוששים להזיל דמעה כשבאמת עצוב.

בקיצור, נעמי עייני, הסופרת, שזהו הספר הראשון שלה (ספר שיצא השנה), עשתה לדעתי עבודה מצויינת ובתחילה חשבתי, שדי ברור שנעשתה כאן עבודה מכוונת עם "אג'נדה".

שוחחתי עם נעמי בטלפון והופתעתי לשמוע שלא היתה כוונה כזו מצידה, לא היה רצון להעביר מסר אלא פשוט סיפור שנכתב מעצמו, שתוך כדי הכתיבה שלו היא לא ידעה מה יקרה בסופו. רק לאחר הכתיבה (שנמשכה 5 שנים) הבינה שאפשר ללמוד ממה שהיא כותבת וכל אחד רואה בו משהו אחר. יש שחשבו שהמטרה היא לדון בבחירות שאדם עושה בחייו, יש שחשבו שהוא עוסק במתח שבין הורות וקריירה ואולי בעצם עוסק בגעגוע ובחיבור בין עולמות. אז למרות שלא היתה הכוונה מראש, בדיעבד, ברור היה לה שהסיפור שנכתב לא יכול היה להיות עם גיבור אחר מאשר הגיבורה הנסיכה, חושבת, מתלבטת, מורכבת, כזו שיכולה להציל את עצמה ואינה חסרת אונים, יש לה תאור חיצוני אבל אין התמקדות אובססיבית בחיצוניותה. העצב וחוסר השקט של הגיבורה הביאו אותה לעשייה משמעותית גם בתחום שלא היתה טובה בו. היתה לה אחריות לסיים את המשימה בשביל מטרה חשובה. גם הדמויות שמייצגות את הרוע אינן רעות מוחלטות, יש להן גם צדדים אחרים.

לסיכום, ספר מומלץ, גם ילדים וגם בני נוער ימצאו בו עניין (ואולי גם מבוגרים).

אשמח לשמוע על ספרים לא סטראוטיפיים כדי להמליץ עליהם.

מה הקשר בין החזה לתכנות?... זהירות פארודיה

הארגון Girls Who Code רוצה לעודד נשים ונערות לעסוק במדעי המחשב כדי לסגור את הפער המגדרי בטכנולוגיה. הרעיון הוא לחשוף אותן לדמויות לחיקוי, ללמד אותן, לתת להן מוטיבציה ולצייד אותן במיומנויות מחשב כדי שיוכלו למצוא בהמשך תפקידים שהמאה ה21 מאפשרת. במסגרת הפעילויות הרבות שהארגון עושה הוא הוציא לאחרונה סרטון על ה"סיבות" שבגללן בנות "אינן יכולות" לתכנת, כי הן בנות...

ראיתי אותו כבר שלוש פעמים וכל פעם צחקתי מחדש.

וזהו הקישור לסרטון:

מעניין לראות שהתגובות לסרטון (שאותו ראו כבר למעלה מ400 אלף צופים) ממש שונות: יש שצוחקים, יש שלא מבינים בכלל למה עושים סרטונים כאלה, יש שלא ממש מבינים את הפארודיה ויש שחושבים שבאמת נשים פחות טובות בתכנות....

ופריט מידע נוסף, מאז אמצע שנות ה80 של המאה הקודמת יש ירידה מתמדת בשיעור הנשים בתחום מדעי המחשב ביחס לגברים, אם אז היו 37% היום יש 12%...