סוד ההצלחה של הנשים המובילות בעמק הסיליקון

בסמינרשת שבו השתתפתי ביום ראשון האחרון דיבר גיל פרץ על סודות ההצלחה של הנשים המובילות בעמק הסיליקון (שריל סנדברג -פייסבוק, בתמונה משמאל; מריסה מאייר - יאהו ועוד קצת פחות ידועות כמו ליזה פלזון - רוול סיסטם, רוקסן ורזה וליבי לפלר). כמובן שעדיף להקשיב להרצאה עצמה, אבל רציתי לחלוק איתכם בכל זאת כמה מילים לגבי השאלה: כיצד פיתחו הנשים המצליחות בעמק הסיליקון את המותג האישי שלהן ושברו את "תקרת הזכוכית"?
אז לדברי גיל פרץ, הנשים הללו אימצו תפיסה של "אני מנהלת את המותג של עצמי" הן פיתחו מותג עצמי מבודל ומשתמשות הרבה בתקשורת אפקטיבית בכל אמצעי המדיה. הן דואגות כל הזמן להתפתח, ללמוד, לממש את הפוטנציאל על ידי מתיחה אל מעבר לאזור הנוחות שלהן באמונה של "אני יכולה לשנות את העולם" והן לא חוששות להיכשל. הנשים הללו מְתַקְשְׁרוֹת הרבה ועובדות על אופן התקשורת שלהן ואיך להרצות בצורה הטובה ביותר והיכן כדאי להופיע, גם אם הן לא מקבלות שכר על ההרצאות, אבל היתרון הוא שמאוחר יותר מכירים אותן ויש סיכוי שיציעו להן תפקידים מעניינים. כאשר הן מְתַקְשְׁרוֹת הן עושות זאת בצורה כנה, עם מסרים פשוטים והרבה שקיפות. הוא גם אמר שהן דואגות לאיזון בין המשפחה לעבודה (לא בדקתי עד הסוף והאמת היא שאני קצת ספקנית, אבל מי יודע אולי זה אפשרי, ואולי אם הן מוכיחות שזה אפשרי הן פותחות דלת לשאר הנשים...).

סיימתי לכתוב את הרשומה, אבל לא פרסמתי ואז חשבתי שאולי דווקא כדאי לסיים עם שאלה מאתגרת ששאלה שריל סנדברג בהרצאה שלה: "מה היינו עושות לו לא היינו פוחדות" ואחרי שחשבתם על זה ברצינות - אז פשוט לכו לעשות את זה. וזה לא חייב להיות משהו בומבסטי כמו "להיות מנכ"ל החברה שבה את עובדת" (מדברי סנדברג...), אפשר להתחיל בקטן, ולזכור את מה שרבי נחמן אמר: "כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר לא לפחד כלל"...

"העתיד הוא רב-תחומי ושם הנשים מצטיינות..."

זהו חלק מציטוט של ראיון שנעשה עם פרופ' חגית מסר-ירון מתוך כתבה של דודי גולדמן שפורסמה ב"ידיעות אחרונות" בשבוע שעבר. מסר-ירון עשתה את שלושת התארים בהנדסת חשמל, היתה מדענית ראשית וראש מנהל המדע במשרד החינוך והיום מכהנת כנשיאת האוניברסיטה הפתוחה, היא גם זו שהקימה את המועצה הלאומית לקידום נשים במדע וטכנולוגיה. הפעם דיברה מסר-ירון על כיוונים קצת אחרים ממה שמדברים עליהם בדרך כלל כשמדברים על נשים במדע:
"מה שמעניין אולי יותר הוא שמדע שנעשה ע"י נשים שונה, ולעיתים טוב יותר ממדע שעושים גברים. אמנם זה לא הוכח אמפירית עדיין, אבל ההרגשה שלי היא שיש הבדל. דרך חשיבה מדעית נשית היא אינטואיטיבית יותר, רחבה ורב-תחומית." כך אומרת מסר-ירון בכתבה.
היא הוסיפה גם שכאשר מדברים על מיגדר במדע לא תמיד מדובר רק על מי שחוקר אלא גם על מה חוקרים. אם חוקרים מתייחסים במחקר רק לאוכלוסייה גברית (כמו במחקר על מחלות שונות) הם עלולים להחטיא ולא לגלות הבדלים בתוצאת המחקר הקשורים למיגדר. כיום המודעות לכך בארץ קצת יותר נפוצה בתחום הרפואה אך כנראה שלא מספיק בתחומים אחרים (ועל כך ארחיב בהזדמנות אחרת).
                       
                                                תמונה מתוך

כמה בנות לומדות כימיה לבגרות?

בכתבה של יעל ברנובסקי ב"ישראל היום" אנחנו מגלים שיש שינוי, למרות שחשבנו שרק בביולוגיה יש יותר בנות שלומדות לבגרות מאשר בנים, ועד לא מזמן דיברו על כ51% של בנות שלומדות לבגרות בכימיה, אז מסתבר שבכימיה בשלוש השנים האחרונות 16,000 בנות נבחנו בבגרות בכימיה - לעומת 10,000 בנים בלבד שזה כבר61%. זה לא קורה סתם, זה בא מתוך מגמה של משרד החינוך להתאים את תוכנית הלימודים כך שתתאים יותר לדרך שבה בנות לומדות, למשל: העמקה בשאלות הבנה וחשיבה, חיבור של הלמידה לחיי היומיום הכוללים בין השאר התייחסות לכימיה של מזון, של טקסטיל ועוד.
כל הכבוד שמשרד החינוך עשה צעד משמעותי כזה בתחום שינוי תוכנית הלימודים בכימיה.

ולמי שחושב שנגמרה העבודה, אז.. לא. טעיתם. בתחום הפיזיקה יש רק כ30% בנות, וכך גם בתחומי הביוטכנולוגיה והתכנות. ואתם יודעים מה קורה אחר כך. מי שלומד מחשבים בתיכון,  ממשיך גם בצבא בתחום, צובר ניסיון, מכיר את החבר'ה בתחום, ואז מתברג מהר מאוד בעמדות טובות בחברות ההיי-טק (לפעמים אפילו תוך כדי לימודי התואר הראשון). 
אז בואו נמשיך להשקיע את המאמצים כדי שבנות תפננה לכל המקצועות שהן מסוגלות ללמוד אותן ולא תבחרנה מקצוע בגלל הסיבות הלא נכונות.

כנסים... כנסים...

רציתי לעדכן אתכם בכמה כנסים קרובים שאולי יעניינו אתכם:

כנס אקדמיית ויקיפדיה החמישי שייערך השנה ב-2 ביוני במרכז הבינתחומי הרצליה ישים דגש מיוחד על שאלת שיעור השתתפותן של נשים בוויקיפדיה, ויתמקד בסיבות, בהשפעות ובתוצאות של שיעור הכותבות הנמוך בוויקיפדיה וכן יקיים דיאלוג במטרה ליצור פלטפורמה לשינוי מצב זה. אין מחלוקת כי אחוז הנשים הכותבות בוויקיפדיה נמוך. פחות מרבע מהכותבים בוויקיפדיה הן נשים ובהתאם, קרן ויקימדיה העולמית שמה לעצמה מטרה להעלות את אחוז הנשים הכותבות ל- 25% עד שנת 2015.

כנס העצמה אישית נשים 2013: הכנס נערך און ליין, דרך המחשב שלכן בתאריכים: 30-31 למאי, והוא ללא עלות! רק להרשם בקישור, כדאי להרשם גם אם לא יכולים לפנות את הזמן כי ייתכן שתהיינה הקלטות לנרשמים.

כנס נשים בוגרות טכניון -Lady Tech שיתקיים ביום רביעי ה5 ביוני ב17:00 בטכניון - חינם.

סיפורי סבתות

הבלוג "Grandma Got STEM" - (ראשי תיבות של: Science, Technology, Engineering, Mathematics) נוצר די במקרה כאשר ד"ר רייצ'ל לוי (Levy), מרצה למתמטיקה שימושית בקולג' הארווי מאד, אוניברסיטה פרטית יוקרתית מקליפורניה, ביקשה מסטודנטים שלה לשלוח לה תמונות של סבתות בעלות תארים במדעים. במקום תמונות היא קיבלה מבול של סיפורים על סבתות שעסקו או עוסקות בתחום המדעים והטכנולוגיה. הסיפורים מתפרסמים בבלוג וההשפעה שלהם אינה רק בחשיפה של סיפורים אישיים לא מוכרים על נשים במדע, אלא גם בשינוי התפיסה שסבתות הן טכנופוביות. למשל לאמריקאים יש ביטוי: "תסביר לי כמו שהיית מסביר לסבתא שלך" וזה יכול בהחלט להעליב סבתות בעלות יכולות אינטלקטואליות...
אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה המלאה של קרן צוריאל מכלכליסט .

דר' לוי מעוניינת לקבל גם סיפורים מכל העולם אז אני מצרפת כאן את בקשתה:

Call for submissions – Grandma got STEM. Are you a grandmother working in a STEM (Science, Technology, Engineering, Mathematics) – related field? Know any geeky grannies? Email name+pic+story/remembrance to Rachel Levy: ggstem (at) hmc (dot) edu. Follow on Twitter: @mathcirque #ggstem Project site:http://ggstem.wordpress.com

בעקבות תכתובת שלי איתה אני מציעה לאנשים שישלחו לה סיפורים באנגלית, לשלוח את אותם סיפורים בעברית אליי, ואני אפרסם אותם לקהל הישראלי. ואם אתם לא רוצים לכתוב באנגלית בכלל, עדיין אפשר לשלוח לי בעברית.

תודה לעדי על ההפנייה לכתבה :-)

ותודה לנעמי שהמליצה להכניס תמונות... :-)

"להיות נערה" בבת-ים או "סודקות..." ההמשך

ביום חמישי האחרון הוזמנתי להשתתף בארועי "להיות נערה" בבת ים ע"י דר' נעמה אזולאי סמנכ"לית חינוך בעמותת כל ישראל חברים שאחראית על תכנית "סודקות את תקרת הזכוכית" עליו כבר כתבתי בעבר.
הארוע סיכם פעילות שנתית בתחומים שונים שמטרתם לחזק את הנערות ולשנות את המודעות שלהן: סדנת תאטרון, סדנת כתיבת שירים ומיזם "סודקות את תקרת הזכוכית" בתחום עידוד בנות ללימודי מדעים וטכנולוגיה.
פגשתי שם את הגב' אסתר פירון (אמא של...) שהיא סגנית ראש עיריית בת ים ומחזיקת תיק החינוך שסיפרה שעיריית בת-ים החליטה שאוכלוסיית הנערות לא מטופחת מספיק וזוהי תקופה קצרה אך משמעותית בחייהן ולכן השקיעה במיזמים האלה ובארוע מיוחד עבורן. מקווה שרשויות מקומיות אחרות ילכו בעקבות בת-ים.
משיחה עם בנות של המיזם "סודקות את תקרת הזכוכית" הבנתי שזהו מיזם שהן גאות להשתתף בו וההורים שלהן גאים אף הם. הנערות ממליצות בפה מלא לנערות אחרות שרוצות להצליח ובעלות ראש פתוח להצטרף למיזם כזה. יש בנות שאמרו כי הן מרוצות להיות חלק מהמיזם, לא רק בזכות התכנים אלא גם בזכות הגיבוש הקבוצתי והעובדה שהן רק בנות. חשוב לציין שלא כל הנערות התעניינו בתחום המדעים לפני כן, ואצל חלקן הוא גרם לשינוי כיוון. 

המיזם פועל כבר ארבע שנים והבנות הראשונות שלמדו בו לומדות כיום בכיתה י"ב ועדיין משתתפות בפעילויות. הבנות שנבחרות הן בעלות ציונים גבוהים במתמטיקה ובמדעים בכיתה ח', (ומהוות כ20% מבנות השכבה). בשיחה היו בנות שטענו כי אין מספיק סינון של התלמידות וישנן גם תלמידות עם בעיות התנהגות שמפריעות לשאר. במסגרת המיזם הנערות מבקרות בחברות היי-טק או מכוני מחקר רציניים ש"מאמצים" את הכיתות, ושומעות גם הרצאות של דמויות מפתח נשיות. הביקורים האלה והסיפורים האישיים ששמעו, הם משמעותיים לנערות, שסיפרו שכאשר הן ראו את מיעוט הנשים שם, הן החליטו שהן הולכות לשנות את הסטטיסטיקות (כל הכבוד להן ולעוסקים בדבר). ישנם גם תיגבורים לימודיים בעיקר במתמטיקה, שכנראה עוזרים מאוד לבנות לעבור תקופות עם קשיים ולהתרומם. ישנו איזון מעניין בין הרצון של הבנות להשאר במיזם ולכן הן מעוניינות להשקיע במתמטיקה ומדעים גם אם קשה וגם אם הן ירדו הקבצה, ובין הרצון של רכזות המיזם, שמעוניינות שתלמידות מתאימות תישארנה, ולכן הן דואגות לתת תגבורים ולעודד במקום שצריך, אך הן גם דורשות מהבנות להתאמץ ולהוכיח שהן מעוניינות. כחלק מהמיזם בכיתות ח' בנות למדו להקים אתרים והקימו בעצמן אתרים בזוגות. המיזם כולל בכיתה ח' גם שיעורי העצמה אישית (לא כולן חשבו שזה בכלל חשוב לדור של היום שהוא כל כך בטוח בעצמו...) וגם סדנאות העצמה מגדרית בשלב מאוחר יותר. ההשפעה של הסדנאות האלה ניכרת גם ללא קשר לתוכנית, מסתבר שהעלאת המודעות גרמה לנערות לכתוב עבודות בתחומים הקשורים למגדר גם במקצועות כמו ספרות ואזרחות.

תודה לדר' אזולאי שהזמינה אותי. שמחתי לשוחח עם הנערות והרכזות, ואשמח לשמוע את תגובותיכן גם כאן.

כן ירבו מיזמים כאלה.

תנו לַבָּנוֹת לִבְנוֹת

טוב, לא רק לִבְנוֹת. 
להרכיב, להמציא, לערוך ניסויים, לפרק מכשירים ישנים, לסקרן אותן איך הדברים עובדים, לחזק את הלוגיקה שלהן.
תודו, כשמחפשים מתנת יום הולדת לילדה, הכי פשוט וגם הכי "בטוח" זה לקנות לה עבודת יצירה (בעיקר משהו עם נצנצים או ורוד משתלט), ברבי או ספר (מתאים לכולם). 
נכון, סביר להניח שהבת הממוצעת תהיה מרוצה. לא רק זה, היא גם תסתכל על כל מה שהיא קיבלה ותבין שאלה סוג המתנות שבנות מקבלות ותצפה לזה גם בשנה הבאה. אנחנו מנציחים סטראוטיפים של מתנות לבנות: הקטנטנות מקבלות  עגלה, מטבח, ואפילו שואב ומגהץ, הגדולות קצת יותר מקבלות ערכות יצירה מנצנצות ובגיל מסוים נתקעים על תכשיטים וערכות טיפוח למיניהן (אפילו בגיל 6(!) הבת שלי קיבלה ערכת טיפוח של אחת החברות הידועות מבת כיתתה....). ערכות היצירה האלה הן הדבר שמפתח יצירתיות הכי פחות למרות ש"יוצרים" משהו, אבל זה "סוגר" עשרים דקות של תעסוקה לקטנה...
צריך סוג של "אומץ" לקנות לה ערכת כלי עבודה (הבת שלי קיבלה מתנה כזו כשהיתה בת 4 והיינו בארה"ב - מאוד הערכתי את האמא שקנתה...). אבל גם אם לא נלך לכיוון של מערבל בטון, יש דוגמאות לכל מיני מתנות אחרות. יש מתנות שלא יגרמו לכל ילדה להגיד מיד "איזה מאמי!" או "אני רוצה לעשות את היצירה הזו עם הקעקועים כבר עכשיו...", אבל כשהיא תבין במה מדובר היא תהנה מהם באותה מידה אם לא יותר. בגיל הגן, משחקי הדמיון והתפקידים שכוללים בובות (רגילות) ,חיות ועוד יספקו שעות של הנאה ושקיעה בעולם הדמיון (לילדות וילדים שעדיין מסוגלים לשחק במשחק אמיתי ולא מחוברים למסך במשך שעות). אבל אם משחקי התפקידים יהיו תמיד בתחום המטבח, הטיפול בתינוקות והנקיון אז שוב "נפלנו לבור"... גם משחקי בנייה והרכבה מתאימים מאוד: אני מאמינה במשחקי הרכבה שמפתחים את הדמיון כמו קפלות, קוביות בצורות שונות או משחק בשם גאומטריקס ולאו דווקא בלגו חיות או דמויות שבהם צריך רק לבנות את מה שהוגדר מראש. לילדות בגיל בית ספר  בנוסף על משחקי הבנייה והדמיון יש משחקי חשיבה והגיון (אפשר לשבת איתם שעות),  משחקי אסטרטגיה, קופסאות קטנות וגדולות של ניסויים מדעיים, ועוד. 

אז בפעם הבאה כשקונים מתנה לבת, תחשבו על זה...

אשמח לשמוע על המלצות למשחקים מוצלחים במיוחד.