רופאות לצמרת

בשבוע שעבר התקיים כנס שכותרתו: "המהפכה הנשית ברפואה - שינוי מגדרי ברפואה המודרנית - אתגר והזדמנויות"

הנה מספר ציטוטים חשובים מהכנס (תודה לעדי שהודיעה לי על קיומו):

• "נשים צריכות להילחם פי עשרה מאשר גברים כאשר הן רוצות להגיע לתפקידים - בכירים, כל אחד בתחומו. כך, גם בשנות 2000 הייתה הדרה של רופאות. לצערנו, יש מקצועות שבהם מנהל מחלקה יכול עדיין לכתוב שלא יקדם אישה בשל מינה.".(פרופ' חווה טבנקין) 
• "נשים רופאות חייבות לפרוץ את תקרת הזכוכית – באופן שיבטיח את קידומן האישי ואת עתיד מערכת הבריאות במדינת ישראל גם יחד. נשים מביאות עימן אל עולם הרפואה איכויות ייחודיות. מיצוי הפוטנציאל הייחודי להן, בעידן שבו יותר מחמישים אחוזים מהסטודנטים לרפואה הן נשים – מחייב טיפול ברמת המערכת". (דר ליאוניד אידלמן יו"ר ההסתדרות הרפואית) 
• "תחום הרפואה נולד כמקצוע גברי, ואף שזה למעלה מעשור מהוות נשים למעלה ממחצית הסטודנטים – עדיין כל כללי ההנהגות הם גבריים. כל עוד הכללים נשארים כאלה, וביקור ערב במחלקה הוא בשעה חמש – נשים שצריכות לרוץ למעון על מנת להוציא את הילד מודרות מהישיבות האלה. בבי"ח סורוקה עשינו מעשה ושינינו את שעת הישיבה". (פרופ' רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן גוריון) 
• "בהיעדר נשים בעמדות בכירות אין לנשים מודל לחיקוי. אין מספיק נשים בעמדות קריטיות לקידום – ועדות קליטה, ועדות מינויים וקביעות, ועדות מענקי מחקר ועדות פרסים וכן הלאה. יש עיוות עצום בקבלת פרסים ומענקי מחקר על ידי נשים".(פרופ' כרמי) 
• ד"ר מיכל שני רופאת משפחה, מנהלת מרפאה בבית שמש קוראת לנשים להתמודד בבחירות לוועדי הרופאים, ומציעה במקביל להעביר משימות רבות יותר, ובכלל זה חלקים משמעותיים בתהליכי ההתמחות – לביצוע בקהילה ולא בבית חולים, באופן שיקל על נשים לעבוד במסגרות האלה.
• "כל עוד אי אפשר ללדת אחרי גיל 40 – קידום נשים ברפואה מחייב אימוץ את המודל האמריקאי של מעון לילדים הפועל בצמוד לבתי חולים, ובהתאם לשעות העבודה של אמהות רופאות" (פרופ' צופיה איש שלום, יו"ר איגוד הרופאות).

האם ידעתם שרק קצת יותר מ-20 אחוז מרופאי הנשים בישראל הן נשים וביחס להתמחויות אחרות ברפואה ההבדל הזה עצום. לפני עשרים שנה חסמו כמעט לחלוטין את דרכן של נשים שרצו לפנות לגניקולוגיה, כיום המצב כמובן יותר טוב אבל כנראה שייקח זמן עד שתהיינה לפחות מחצית.

"צלקות" של חשבון

בשבוע שעבר השתתפתי בכנס הארצי של החינוך המתמטי בבית הספר היסודי. בהרצאות הפתיחה דיברה גם פרופ' עופרה מייזלס שהיא יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך. היא התייחסה ללימודי המתמטיקה בבית הספר היסודי והדגישה למורים, שהציפייה שלה היא, שבסוף שנות בית הספר היסודי יותר תלמידים יאהבו מתמטיקה ופחות תלמידים יתמודדו עם קשיים במקצוע זה. כיום בסביבות כ-50% מתמודדים עם קשיים כבר בתחילת חטיבת הביניים ומעל 60% לא אוהבים את המקצוע וביניהם גם תלמידים שבחרו ללמוד מתמטיקה באופן מוגבר. כלומר מעבר לעובדה שכמות התלמידים שלומדים מתמטיקה 5 יח"ל ירדה מ13,000 ל9,000, יש בעיה של מקצוע שנחשב מאוד חשוב אך גם מאוד קשה ויש נטייה לא לאהוב אותו. כאשר היא פוגשת נער או נערה שמסוגלים להגיד על בעיה מתמטית שהיא בעיה "יפה" (בדרך כלל אנחנו משתמשים במושג "יפה" בתחום האסתטיקה...), זה אומר שהנער/ה הם בעלי יכולות מתמטיות וגם אוהבים מתמטיקה. לסיכום, היא ביקשה מהמורים שלא ישאירו "צלקות" של לימודי המתמטיקה אצל התלמידים (שאותן חלקם סוחבים לאורך כל חייהם), ולדאוג במקום הראשון לכך שהתלמידים יראו במתמטיקה מקצוע פחות מפחיד, כזה שאפשר להצליח בו וגם לאהוב אותו, אחר כך תבוא ההצלחה במבחנים.

שמחתי לשמוע, שכך מתייחסת יו"ר המזכירות הפדגוגית לנושא המתמטיקה. הורים שסבלו מ"צלקות" מעבירים לעיתים לילדיהם את ה"פחד" ממתמטיקה. הורים ומורים מתייחסים למתמטיקה כמקצוע קשה ולא תמיד מאמינים ביכולתן ובכישוריהן של התלמידות ללמוד את המקצוע בהצלחה. הלוואי שנצליח לשבור את המעגל הזה ולמצוא את הדרכים ללמד מתמטיקה כך שהתלמידים גם יבינו יותר טוב וגם יהנו (ולכן אני עוסקת גם בזה..).

נשים בסגל אקדמי

לפני כמה זמן כתבתי על כך שיש יותר נשים שמקבלות תואר דוקטור, אפילו במדעים בחלק מהאוניברסיטאות, אך טענתי שלאו דווקא ישנה עלייה בתחום הסגל האקדמי. בכתבה של ירדן סקופ מ"הארץ" ישנו דיון על הקושי של הנשים להגיע לעמדות בכירות בסגל האקדמי בעיקר בתחומי המדעים. קודם כל הנתונים הם די מאכזבים "שיעור הנשים בסגל ההוראה האקדמי בארץ עומד על 26% בלבד וממקם את ישראל במקום ה-33 מתוך 34 מדינות באירופה. בדרגה האקדמית הגבוהה ביותר, פרופסור מן המניין, אף יורד שיעור הנשים בישראל ל-13%, נמוך יותר מאשר בכלל האיחוד האירופי." המצב חמור יותר בתחום המדעים: באקדמיה למדעים יש 7 חוקרות מתוך 105 חברים, שינוי מסויים ניתן לראות באקדמיה הצעירה למדעים שקמה לפני כשנה ובה יש 9 נשים מתוך 26 חברים. הכינוס הראשון של האקדמיה הצעירה היה בכותרת “מגדר וקריירה אקדמית בישראל”. ממצא מעניין שהוצג בכנס ע"י פרופ' אורנה קופרמן היה כי לבודקי עבודות דוקטורט לוקח זמן רב יותר לבדוק עבודות של נשים, נתון שקשה לנמק אותו אלא בהטיה מגדרית לא מודעת. יש לא מעט אתגרים איתם צריכות להתמודד חוקרות צעירות שמעוניינות להמשיך קריירה אקדמית: אחד מצווארי הבקבוק הוא נסיעה לדוקטורט או פוסט-דוקטורט בחו"ל. הבעיה עולה פעמים רבות אם הן כבר במערכת זוגית,  כי אז יש פחות נטייה של בני הזוג שלהן לעצור את הקריירה שלהם ולנסוע איתן מאשר בנות הזוג של החוקרים המעוניינים (או נאלצים...) לעשות פוסט דוקטורט בחו"ל (בנות הזוג בקלות רבה יותר תעזובנה את מקום עבודתן ותהפוכנה לעקרות בית בחו"ל למשך התקופה הזו. כן, גם אני עשיתי את זה, אבל לי זה דווקא הסתדר מצויין אחרי 13 שנה בהיי-טק, ולקראת סיום התואר השני שלי...). אז קשה להגיד מה ניתן לעשות בנושא בהקשר של פוסט-דוקטורט, אבל מה שברור הוא שיש צורך בהעלאת המודעות באוניברסיטאות וטיפול בהטיה המגדרית באמצעות כלים כמו למשל באוניברסיטה העברית, שם על המחלקות לדווח על הנשים המתמודדות ועל כל השלבים שהן עוברות ולתת נימוקים לאי-קבלתן.

נערה בת 18 ומטען קטן

בכתבה של onlife קראתי על אישה קוהרה (Eesha Khare), נערה בת 18, תלמידת תיכון בקליפורניה שפיתחה מכשיר שמאחסן אנרגיה ויכול לטעון את המכשירים הסלולריים שלנו בכמה שניות (20-30!!), ויוכל לשמש גם לטעינת מכשירים אלקטרוניים אחרים. היא זכתה בפרס הקרן של אינטל למדענים צעירים בערך של 50,000$, וכולם צופים לה עתיד מזהיר. בקריאה מעמיקה יותר של המקורות לכתבה ופרסומים נוספים אחר כך, מסתבר שמה שהיא המציאה לא יגיע כל כך מהר לשוק ועדיין ישנן בעיות טכנולוגיות כדי ליישם אותו, אך מבחינה תאורטית ישנה פריצת דרך.  נקווה שבבוא הזמן היא גם תצליח ליישם את זה ולהרוויח את המיליונים הפוטנציאליים בתחום הזה.  כדאי גם להוסיף שהיו גם נציגים ישראלים בתחרות  הזו ומתוך תשעת הנציגים שנשלחו  6 זכו בפרסים וזה כבר כבוד גדול (חבל שהשנה אין אף בת שהשתתפה בתחרות מטעם ישראל).

יותר דוקטוריות במדעים?...

כשסיפרתי  לאנשים סביבי שקיבלתי מעדי כתבה של דודי גולדמן מ"ידיעות אחרונות" ובה תואר שהשנה בפעם הראשונה ישנן יותר נשים שקיבלו תואר שלישי במדעים (מדעי החיים, מדעים מדוייקים, הנדסה ורפואה) מאשר גברים, קיבלתי תגובות שונות. יש כאלה שהתפעלו שהנה, גם בתארים גבוהים הנשים ממשיכות להתקדם. יש אחרים שאמרו שזה טוב כשלעצמו, אך רק כשיהיה ייצוג של ממש בסגל האקדמי במדעים זו תהיה באמת המהפכה (ועל כך אפרט בפעם אחרת). מצד שני יש כאלה שאמרו שזה דווקא לא סימן כל כך טוב, זה אומר שייתכן שנשים פונות עכשיו ללימודי התואר השלישי בתחומים האלה כי זה יותר נוח מאשר לעבוד בהיי-טק ואחר כך לא לגמרי ברור היכן הן תשתלבנה בתחום התעסוקה.
כאשר העמקתי קצת במספרים הבנתי שבסך הכל המספרים קטנים, ואולי בכלל לא ניתן להסיק מהם משהו (בוודאי לא על מהפך) מדובר על  258 נשים שמהוות 53%, וגם זה רק בשלוש אוניברסיטאות: העברית, תל אביב ובר אילן (למרות שכותרת הכתבה מכלילה על כל האוניברסיטאות), מה עם בן-גוריון, הטכניון ומכון ויצמן?? 
אשמח לקבל תגובות מבעלות תואר שלישי בכל תחומי המדעים והטכנולוגיה, למה הן בחרו ללמוד לתואר שלישי.

סוד ההצלחה של הנשים המובילות בעמק הסיליקון

בסמינרשת שבו השתתפתי ביום ראשון האחרון דיבר גיל פרץ על סודות ההצלחה של הנשים המובילות בעמק הסיליקון (שריל סנדברג -פייסבוק, בתמונה משמאל; מריסה מאייר - יאהו ועוד קצת פחות ידועות כמו ליזה פלזון - רוול סיסטם, רוקסן ורזה וליבי לפלר). כמובן שעדיף להקשיב להרצאה עצמה, אבל רציתי לחלוק איתכם בכל זאת כמה מילים לגבי השאלה: כיצד פיתחו הנשים המצליחות בעמק הסיליקון את המותג האישי שלהן ושברו את "תקרת הזכוכית"?
אז לדברי גיל פרץ, הנשים הללו אימצו תפיסה של "אני מנהלת את המותג של עצמי" הן פיתחו מותג עצמי מבודל ומשתמשות הרבה בתקשורת אפקטיבית בכל אמצעי המדיה. הן דואגות כל הזמן להתפתח, ללמוד, לממש את הפוטנציאל על ידי מתיחה אל מעבר לאזור הנוחות שלהן באמונה של "אני יכולה לשנות את העולם" והן לא חוששות להיכשל. הנשים הללו מְתַקְשְׁרוֹת הרבה ועובדות על אופן התקשורת שלהן ואיך להרצות בצורה הטובה ביותר והיכן כדאי להופיע, גם אם הן לא מקבלות שכר על ההרצאות, אבל היתרון הוא שמאוחר יותר מכירים אותן ויש סיכוי שיציעו להן תפקידים מעניינים. כאשר הן מְתַקְשְׁרוֹת הן עושות זאת בצורה כנה, עם מסרים פשוטים והרבה שקיפות. הוא גם אמר שהן דואגות לאיזון בין המשפחה לעבודה (לא בדקתי עד הסוף והאמת היא שאני קצת ספקנית, אבל מי יודע אולי זה אפשרי, ואולי אם הן מוכיחות שזה אפשרי הן פותחות דלת לשאר הנשים...).

סיימתי לכתוב את הרשומה, אבל לא פרסמתי ואז חשבתי שאולי דווקא כדאי לסיים עם שאלה מאתגרת ששאלה שריל סנדברג בהרצאה שלה: "מה היינו עושות לו לא היינו פוחדות" ואחרי שחשבתם על זה ברצינות - אז פשוט לכו לעשות את זה. וזה לא חייב להיות משהו בומבסטי כמו "להיות מנכ"ל החברה שבה את עובדת" (מדברי סנדברג...), אפשר להתחיל בקטן, ולזכור את מה שרבי נחמן אמר: "כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר לא לפחד כלל"...

"העתיד הוא רב-תחומי ושם הנשים מצטיינות..."

זהו חלק מציטוט של ראיון שנעשה עם פרופ' חגית מסר-ירון מתוך כתבה של דודי גולדמן שפורסמה ב"ידיעות אחרונות" בשבוע שעבר. מסר-ירון עשתה את שלושת התארים בהנדסת חשמל, היתה מדענית ראשית וראש מנהל המדע במשרד החינוך והיום מכהנת כנשיאת האוניברסיטה הפתוחה, היא גם זו שהקימה את המועצה הלאומית לקידום נשים במדע וטכנולוגיה. הפעם דיברה מסר-ירון על כיוונים קצת אחרים ממה שמדברים עליהם בדרך כלל כשמדברים על נשים במדע:
"מה שמעניין אולי יותר הוא שמדע שנעשה ע"י נשים שונה, ולעיתים טוב יותר ממדע שעושים גברים. אמנם זה לא הוכח אמפירית עדיין, אבל ההרגשה שלי היא שיש הבדל. דרך חשיבה מדעית נשית היא אינטואיטיבית יותר, רחבה ורב-תחומית." כך אומרת מסר-ירון בכתבה.
היא הוסיפה גם שכאשר מדברים על מיגדר במדע לא תמיד מדובר רק על מי שחוקר אלא גם על מה חוקרים. אם חוקרים מתייחסים במחקר רק לאוכלוסייה גברית (כמו במחקר על מחלות שונות) הם עלולים להחטיא ולא לגלות הבדלים בתוצאת המחקר הקשורים למיגדר. כיום המודעות לכך בארץ קצת יותר נפוצה בתחום הרפואה אך כנראה שלא מספיק בתחומים אחרים (ועל כך ארחיב בהזדמנות אחרת).
                       
                                                תמונה מתוך